הוצאת שיק ללא כיסוי הינה עבירה פלילית לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. העבירה נמצאת תחת סימן ו', העוסק בעבירות מרמה, סחיטה ועושק. סימן זה ממוקם בפרק י"א לחוק העונשין, שכל הסעיפים בו עניינם פגיעות ברכוש. כלומר, הוצאת שיק ללא כיסוי היא עבירה שעניינה פגיעה ברכוש של אחר, תוך מאפיינים של מרמה. ככלל, מדובר בעבירה מסוג עוון.
לפי הסעיף, העבירה קמה כאשר אדם מוציא שיק שהוא משך, תוך שהוא ידוע שהבנקאי לא חייב לפרוע את אותו השיק, בתאריך שעל השיק ובמהלך ה30 יום שאחריו, או שלא היה לו יסוד סביר לחשוב שלבנקאי יש חובה שכזו. על מנת שהעבירה תתקיים, השיק צריך שיוצג לפרעון בבנק בתקופה הנ"ל, ושהוא יחולל. חילול משמעותו אי כיבוד השיק על ידי הבנק.
במילים אחרות, העבירה היא כאשר אדם מוציא שיק שכעיקרון אמור להימשך מחשבונו, אך זה שיק שהבנק לא יקבל כאשר האדם השני יבוא להפקידו. כלומר, נתינת שיק לאדם אחר, תוך ביצוע ההבטחה הכספית שבכך, מבלי שהשיק יתקבל על ידי הבנק בעת ההפקדה והכספים יימשכו באופן תקין מחשבון הבנק של האדם. דהיינו, מתן שיק חוזר.
בכך, ניתן לראות כי מדובר בעבירה הגובלת באופייה בעבירת הגניבה. על כן, האינטרס המוגן המרכזי על ידי האיסור בעבירה הוא האינטרס הציבורי של הזכות לקניין של הציבור. הוצאת שיק ללא כיסוי משמעותה בפועל אי תשלום עבור שירות או מוצר שנרכש מאדם אחר. בכך, עולה פגיעה בקניין של האדם השני – הוא העניק מעצמו משהו, בין אם שירות ובין אם מוצר פיזי, ולא קיבל שום תמורה לכך.
הזכות לקניין כי זכות יסוד במשפט הישראלי, ומעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המשפט הישראלי מעניק חשיבות רבה לזכות זו, וניתן לראות בעבירת הוצאת שיק ללא כיסוי כעיגון נוסף לכך.
מתי יואשם אדם בהוצאת שיק ללא כיסוי?
על מנת להרשיע אדם בעבירת הוצאת שיק ללא כיסוי לפני סעיף 432(א) יש להוכיח כי מתקיימים יסודות העבירה. ככלל, עבירה פלילית מורכבת מיסוד עובדתי ויסוד נפשי. בשביל שבית המשפט ייקבע כי אדם אשם בעבירה מסוימת ואכן ביצע את המעשים שטוענים שעשה, על התביעה להראות כי רכיבי היסוד העובדתי ורכיבי היסוד נפשי מתמלאים.
אישום פלילי נחשב לסנקציה חמורה במשפט הישראלי, נוכח העונשים והקלון שהוא נושא עימו. על כן, על התביעה להוכיח כי הסבירות שאדם אכן ביצע את העבירה היא מעל ל95%, מה שנקרא במשפט הישראלי מעל לכל ספק סביר.
מבחינת היסוד העובדתי של העבירה הספציפית הזו, על התביעה להוכיח מספר רכיבים. ראשית ישנו יסוד ההתנהגות, כלומר עליה להראות כי התקיימה ההתנהגות האסורה. ההתנהגות היא הוצאת השיק שנמשך, והצגתו לפירעון בתקופה של 30 הימים מהוצאתו. בנוסף, יש להראות כי השיק חולל על ידי הבנק, כלומר הבנק לא כיבד את השיק והכספים המבוקשים לא נמשכו.
מבחינת הנסיבות, אזי יש חובה להראות כי אכן קיים שיק. אם הוכחו היסודות העובדתיים, יש להראות כי מתקיים גם היסוד הנפשי. העבירה דורשת להראות כי האדם שהוציא את השיק והציג אותו לפירעון ידע כי לבנק אינה חובה לפרוע את השיק, או שאין לו יסוד סביר לחשוב שמתקיימת חובה כזו.
כלומר, שהאדם שביצע את העבירה ידע כי השיק לא יפרע, או לפחות לא הייתה סיבה ממשית שיחשוב שהשיק יפרע. לדוגמה, אם נתן שיקים בעוד שהוא יודע שהוא לא יכול למשוך כספים מחשבונו כלל, מסיבות שונות.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
העונש על הוצאת שיק ללא כיסוי
ישנן שתי חלופות לעונש על עבירת הוצאת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432(א). האפשרות הראשונה היא מאסר של עד שנה והאפשרות השנייה היא קנס כספי. מבחינת הקנס, ישנן שתי אופציות, כאשר תיבחר האופציה המגלמת את הסכום הגבוה יותר. הקנס יהיה או קנס לפי סעיף 61 לחוק העונשין, או קנס שגובהו פי 4 מהסכום שעל השיק. לפי סעיף 61 קנס של עבירה שעונשה מאסר בין 6 ל12 חודשים יהיה עד 29,200.
מדובר בשתי אפשרויות חלופיות, ובית המשפט לא יפסוק גם עונש מאסר וגם קנס לפי תנאים אלו על עובר העבירה, אם זה הורשע. בנוסף, המאסר של שנה וסכומי הקנסות הם העונשים המקסימליים שניתן להעניש בהם את עובר העבירה במידה שהוא ביצע רק את העבירה הזו.
ככלל, כאשר בית המשפט בא לגזור את הדין של אדם שהורשע בעבירה פלילית, הוא עושה זאת במספר שלבים. ראשית, בית המשפט קובע מתחם ענישה. מתחם ענישה הוא מתחם שבו ימצא העונש הספציפי שייגזר על האדם. כלומר, הוא קובע טווח של עונשים פוטנציאליים, מהנמוך לגבוה.
בית המשפט בוחן גורמים שונים בעת שהוא קובע את מתחם הענישה. ביניהם, הוא בודק מה הענישה הנהוגה על עבירת הוצאת שיק ללא כיסוי. כלומר, מה העונש שבדך כלל גוזרים על אדם שביצע את העבירה הנ"ל. בנוסף, יבחן בית המשפט מה הערך שנפגע בעבירה ומה חשיבותו.
בשלב הבא תהיה בחינה פרטנית של המקרה. משמעות הדברים היא שבית המשפט בוחן את נסיבות העבירה הספציפית. נסיבות אלו יכולות לגרום לבית המשפט לגזור עונש חמור יותר, אך גם להפך, לגזור עונש המקל על הנאשם. למשל, בחינה של כמה שיקים ללא כיסוי הוצאו, מה הסכום שבהם הוצאו, האם האדם עשה זאת בכוונה, האם יש לאדם עבר פלילי, ועוד.
לבסוף, לאחר ביצוע הבחינה הנ"ל על שלביה השונים, בית המשפט יגזור את העונש של הנאשם הספציפי. כמובן, לנאשם עומדת זכות ערעור. הדיון הראשון יעשה בבית משפט השלום, ואם ירצה לערער על עונשו, זכותו לערער לבית המשפט המחוזי.
