עיסוק במקצוע עריכת הדין בישראל מחייב הסמכה מקצועית, עמידה במבחני הסמכה, וקבלה לשורותיה של הלשכה. החוק והכללים קובעים את התנאים ההכרחיים שיש לעמוד בהם כדי לקבל חברות בלשכת עורכי הדין, ויחד עם זאת גם את הסיבות והטעמים לסירוב לשכת עורכי הדין לקבל חבר לשורותיה.
מה צריך לעשות כדי להתקבל כחבר ללשכת עורכי הדין ?
בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות) , תשכ"ב – 1962 כדי להתקבל כחבר ללשכה צריך להגיש בקשה ולצרף אליה מסמכים שמעידים על כשירות המבקש, וכן תצהיר לפיו למועמד מלאו לפחות 23 שנים, יש לו תושבות ישראלית, והוא עומד בתנאי של העדר הרשעות בעבירות משמעת בארץ או בחו"ל, העדר תיקים תלויים, כתבי אישום והליכי ערעור פלילי, וכי לא הוכרז כפושט רגל. כמו כן המועמד יציין בבקשה מען למשלוח דברי דואר ולהמצאת כתבי בית דין וישלם אגרה בבנק הדואר או באמצעות האינטרנט.
כל מספר חודשים תעדכן הלשכה את רשימת המועמדים לחברות, ותוך 30 יום ממועד זה יכול כל אדם להגיש התנגדות כנגד קבלת מועמד כחבר לשכה. הלשכה תודיע על המקום והמועד להגשת התנגדויות ותדון בהן.
אם הלשכה מקבלת מועמד בתור חבר לשכה, היא תודיע לו בכתב על כך לאחר שישלם את האגרה, והוא ירשם בפנקס חברי הלשכה ביום בו נמסרות תעודות החבר.
סירוב לשכת עורכי הדין לקבל חבר לשורותיה
לשכת עורכי הדין מורשית לסרב לקבל חבר לשורותיה על סמך עילות הרשומות בחוק ולא סירוב סתמי. מדובר בין היתר בליקויים שהתגלו במועמד. חשוב לציין שהלשכה צריכה לנמק את סירובה בכתב ועליה לתת הזדמנות לאותו מועמד לטעון את טענותיו בפניה. המועמד רשאי לדעת מדוע סורב וכן רשאי הוא להגיב להחלטת הסירוב.
העילות בחוק לסירוב הלשכה לקבלת חבר
על פי חוק לשכת עורכי הדין ישנן עילות מיוחדות לפיהן רשאית הלשכה לסרב לקבל חבר לשורותיה גם אם הוא ממלא את התנאים. העילות לסירוב לקבלת חברות בלשכה הן : הרשעה בעבירה פלילית שיש בה קלון והלשכה סבורה שהמועמד אינו ראוי לשמש כעורך דין, וכן עובדות שהתגלו בפסק דינו של בית הדין המשמעתי או בדרך אחרת שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי להיות עורך דין.
ובלשון החוק :
חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961
סירוב הלשכה לקבל חבר (תיקון מס' 31) תשס"ה-2005
44(א) הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו –
(1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין;
(2) אם נתגלו עובדות אחרות – בין על ידי פסק דין של בית דין משמעתי או על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43, ובין בדרך אחרת – והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין;
חובת ההנמקה החלה על הלשכה לסרב לקבל חבר וזכות הטיעון
על פי חוק לשכת עורכי הדין וגם על פי כללי לשכת עורכי הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות) תשכ"ב – 1962 היה ויש נימוק לפי חוק לשכת עורכי הדין שלא לקבל מועמד בתור חבר לשכה על אף שהוא כשר לכך, תודיע לו הלשכה בכתב ותקבע מועד לאפשר לו לטעון לפני קבלת החלטה סופית. למועמד יש זכות טיעון ולשכת עורכי הדין מחוייבת לשמוע את טיעוניו בטרם תיתן החלטתה הסופית.
וכך קובעים הכללים :
"כללי לשכת עורכי-הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות), תשכ"ב-1962
הדיון בבקשות
א))3בתום המועד הקבוע בסעיף 2(ב) תדון הלשכה בבקשות המועמדים לחברות ובהתנגדויות, אם היו, ותחליט בהן.
(ב) ראתה הלשכה, כי יש לכאורה נימוק לפי סעיף 44 לחוק, שלא לקבל מועמד כחבר הלשכה על אף כשירותו, תודיע לו על כך בכתב ותקבע לו מועד לטעון טענותיו לפניה בטרם תחליט בדבר קבלתו."
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
ערעור על החלטת הלשכה לסרב לקבל חבר
מועמד אשר סורב להתקבל ללשכה רשאי לערער בזכות על החלטה זו לבית המשפט העליון בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה, ובית המשפט יכריע בערעור בעניין סירובה של הלשכה.
כיצד צריך לפעול מועמד אשר סורב להתקבל כחבר ללשכת עורכי הדין ?
במקרה של סירוב להתקבל לחברות בלשכת עורכי הדין, על המועמד לברר את הסיבות לכך.
הסיבות יכולות להיות בין היתר:
המועמד אינו עומד בדרישה לגיל מינימום של 23 שנים;
אין לו תושבות ישראלית;
הורשע בעבירה פלילית או היה מעורב בענייני הפרת משמעת;
המועמד לא שילם אגרה;
וכולי.
במקרה כזה על המועמד לפנות למחוז לשכת עורכי הדין ולברר את הסיבות לדחייה. גם אם יש פגם בבקשה או לא הוגשו / מולאו המסמכים הנדרשים, על המסורב לפנות למחוז וביכולתו לערער או לתקן את הדרוש תיקון להשלים את המסמכים החסרים ולהגיש בקשה חוזרת.
מהפסיקה
האם הדרישה לחברות בלשכת עורכי הדין ותשלום דמי החבר פוגעים בחופש העיסוק ובזכות לקניין ?
שאלה זו עלתה בבג"ץ 2334/02 עורך דין שטנגר נגד יו"ר הכנסת ואח' (ניתן ביום 26.11.03 בפני הנשיא ברק והשופטים אליעזר רבלין, ואשר גרוניס).
עורך הדין שטנגר עתר לבג"ץ בטענה שכתנאי לכך שיעסוק כעורך דין עליו להיות חבר בלשכת עורכי הדין ולשלם דמי חבר. לטענת העותר הדרישה לחברות בלשכת עורכי הדין ולתשלום דמי החבר פוגעים בחופש העיסוק שלו כעורך דין ובזכות הקניין ולא עומדים בפסקת ההגבלה. כמו כן העותר טען שאין צידוק לכפות חברות בלשכה מסוימת.
המשיבים טענו שהפגיעה החופש העיסוק עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד חופש העיסוק מאחר וקיים אינטרס של הציבור לפקח ולהטיל חובת רישיון על מקצוע עריכת הדין, ויש צורך בגוף מפקח.
בית המשפט דחה את העתירה.
בית המשפט בחן את ההקשר בין הדרישה להיות חבר בלשכת עורכי הדין ולשלם דמי חבר כדי לעסוק בעריכת דין, ובין הפגיעה בחוק יסוד חופש העיסוק והפגיעה הקניינית.
בג"ץ קבע שזכות לחופש עיסוק היא "זכות טבעית", זוהי זכות חוקתית של כל אזרח ותושב ומעמדה מעל חקיקה רגילה, אבל ניתן לפגוע בה על ידי חוק יסוד אחר ולצמצם את היקפה. הפגיעה יכולה להיות בחוק רגיל שמקיים את דרישת פיסקת ההגבלה.
חוק לשכת עורכי הדין מייחד פעולות רק לעורכי דין. חברות בלשכה היא תנאי לזה שאדם יהיה עורך דין בישראל ויעסוק בעריכת דין.
בית המשפט פסק שאכן יש מן הפגיעה בחופש העיסוק ובקניין בעצם הדרישה לחברות בלשכה ולתשלום דמי חבר, עם זאת, הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה: החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל, ותכלית הוראותיו היא ראויה ואינה עולה על המידה הנדרשת. חוק הלשכה קובע מנגנוני פיקוח ובקרה ומבטיח בכך שרק מי שראוי לכך, ייתן שירותי עריכת דין. הוראות החוק שומרות על רמה נאותה של שרותי עריכת דין וטוהר המקצוע, ויש התאמה בין המטרה של הפיקוח ובין האמצעי שהוא חובת חברות בלשכה ותשלום האגרה.
הדרישה לחברות בלשכה וכן הדרישה לתשלום דמי החבר לא פוגעים בחופש העיסוק יותר מאשר אמצעים אחרים ולכן הם חוקתיים.
בנוגע לדמי החבר קבע הנשיא ברק שגם כאן מתקיימים התנאים של פסקת ההגבלה.
כמו כן נקבע כי המונופול של הלשכה עומד בדרישות של פסקת ההגבלה. הלשכה היא מונופול שלא למטרת רווח ותשלום דמי החבר משחרר את הלשכה מנטל כלכלי שעלול לפגוע בה בכל הקשור להסדרת מקצוע עריכת הדין.
