מהי "גניבת קטין"?
סעיף 367 לחוק העונשין מגדיר שתי חלופות לעבירה של "גניבת קטין". הראשונה, מתייחסת להוצאה או למעכב במרמה, בכוח או בפיתויים של מי שלא מלאו לו ארבעה עשרה שנים. השנייה, קבלתו או הסתרתו של הקטין תוך ידיעה שהוא הוצא או עוכב בדרך של מרמה, בכוח או בפיתויים. כל זאת, מתוך כוונה של הנאשם לשלול את החזקתו ממי שהוסמך לעשות כך על פי הדין.
יחד עם זאת, הסעיף מספק טענת הגנה לצדו של הנאשם שיש בכוחה בכדי לשמוט את אחריותו הפלילית, מקום שבו הוכח שבידו של הנאשם תביעה בתום לב לזכות ההחזקה באותו הקטין.
הרשעתם של נאשמים בעברה של "גניבת קטין", נעשית במקרים נדירים וזו מתעוררת לעתים במצבים שבהם עולה קושי להוכיח את התקיימותו של אחד מיסודות העבירה של חטיפת קטין (סעיף 373 לחוק העונשין), עבירה בדרגה חמורה יותר שהעונש בצדה עומד על מאסר של 20 שנים ואשר על פי הפסיקה מתרחשת רק במקרה שבו הקטין הוצא מחזקת האפוטרופוס שלו שלא כדין.
כך למשל, בע"פ 1182/14 פלונית נגד מדינת ישראל, צו המשמרות שהוכח עובדתית כי פרטיו היו ידועים למערערת, אפשר לאחרונה לפגוש בקטינה רק בשטחי הפנימייה שבה שהתה ובמסגרת מפגשים שתואמו לצורך כך מראש. אף על פי כן, המערערת בחרה במודע להוציא את הקטינה ממשמורתה של רשות הסעד ולהעבירה לשטחי הרשות הפלשתינית שלא כדין לצמיתות.
באותו עניין, בית המשפט קבע כי מתעורר ספק ביחס להתקיימות יסודותיה של עבירת החטיפה, אך מצא כי מעשיה של המערערת תואמים את הגדרת העבירה של "גניבת קטין", שלמעשה המערערת אף הודתה בביצועה. כמו כן, בשני מקרים נוספים, העבירה בוצעה על ידי אחד מהוריו של הקטין אשר אינו מחזיק בזכות המשמורת בקטין על פי דין.
כך, בעניין תפ (י-ם) 2114/06 מדינת ישראל נ' פלוני, הנאשם החזיק בבנו בניגוד להסכם הגירושין שנערך בינו לבין אימו של הקטין, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בית המשפט ציין כי "אין להשלים עם מצב שבו שילד ישמש כלי משחק או קלף מיקוח בידי הוריו ולא כל שכן, שייעקר ממקומו בעטיה של מחלוקת על תנאי החזקתו".
עוד הוסיף בית המשפט, כי חשיבותה של זכות ההורות של הנאשם הן מבחינה טבעית והן מבחינה חוקתית, אינה כשלעצמה מספיקה כדי להצדיק "גניבה" של ילדו הקטין וגרימת נזק נפשי והתפתחותי כתוצאה מכך.
בפרשת תפ (י-ם) 357/97, שעסקה גם היא בהליכי גירושין ובלקיחת בתו של הנאשם על ידו בניגוד מוחלט לצווים שניתנו על ידי בית הדין הרבני מוקדם יותר, בית המשפט סירב לקבל את טענתו של הנאשם לפיה הוא פעל כך על מנת לחלץ את בתו מ"בית בוער" לאור היעדר מסוגלות הורית מצדה של האם.
ההבחנה בין העבירה של "גניבת קטין" לבין עבירת "הוצאת קטין ממשמורת"
בעניין עפ 5463/11 פלונית נגד מדינת ישראל, בית המשפט העליון נדרש להבחנה בין העבירה של "גניבת קטין" שנמצאת בסעיף 367 לחוק העונשין לבין עבירת "הוצאת קטין ממשמורת" שבסעיף 373 לחוק העונשין, הבחנה הנעוצה בערכים המוגנים העומדים בבסיסן של כל אחת מהעבירות.
בית המשפט הציע כי העבירה הראשונה מתייחסת להגנה על המשמורת הפיזית בקטין ואינה מצומצמת לכדי הוצאת הקטין ממי שהוא אפוטרופסו על פי דין, אלא תופסת ברשתה גם הוצאה של הקטין מאדם אחר המחזיק באחריות לטפל בו.
באותו עניין, בית המשפט התייחס לכך שהעבירה של "גניבת קטין" שמה דגש על לקיחת הקטין ממי שמשגיח עליו באופן פיזי, גם כאשר אין מדובר באחראי הקבוע שלו והעלה שזו עשויה לקום גם בנסיבות שבהן הוצא הקטין מהשגחתה של מורה או של מטפלת שהייתה אחראית עליו בעת קרות האירוע.
מנגד, בית המשפט קבע שעבירה של "הוצאת קטין ממשמורת" מטרתה להגן על המשמורת המשפטית בקטין ועל "המסגרת המשפטית המגדירה את יציבות חייהם של קטינים". בהתאם, העבירה מתרחשת רק מקום בו הנאשם מוציא את הקטין ממשמורת של אפוטרופסו על פי דין, וזו אינה רלוונטית במצבים שבהם מדובר באדם אחר המחזיק באחריות זמנית על הקטין.
יתר על כן, הבחנה נוספת בין שתי הוראות החיקוק שלעיל ניתן למצוא בזהותו של הקורבן. בעוד שעבירה של "גניבת קטין" רואה בקטין כמי שטרם מלאו לו ארבעה עשרה שנים, עבירת "הוצאת קטין ממשמורת" מגדירה קטין כמי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
שיקולים התומכים בענישה מחמירה
על פי סעיף 367 לחוק העונשין, הענישה בגין ביצוע עבירה של "גניבת קטין" עומדת על שבע שנות מאסר. בכלל המקרים שצוינו לעיל, בית המשפט העלה שיקולים דומים התומכים בענישה מחמירה של מבצע העבירה ובכלל זה הפגיעה האנושה בטובתו של הילד, המהווה שיקול מנחה בהכרעות הנוגעות לענייניהם של קטינים. שכן, מקרים רבים של גניבות ילדים כרוכים בפגיעה קשה בילדים עצמם, בחירותם, בבריאותם הגופנית ובחוסנם הנפשי.
כך, בעניין תפ (י-ם) 4321/99 מדינת ישראל נגד ראג'ב צאלח-א-דין, הנאשם ניצל את ביקורה של ביתו לצורך "גניבתה" מאמה וגרושתו וזאת בניגוד לצו שניתן על ידי בית הדין השרעי בירושלים שהעניק אפוטרופסות מלאה לאם. באותו עניין, בית המשפט הדגיש כי כל העובר עבירה של גניבת קטין ייענש בחומרה, תוך מתן מספר נימוקים.
ראשית, בית המשפט האיר את הצורך בהרתעת אחרים מביצוע העבירה וכן את הצורך בהרתעת הנאשם מביצוע חוזר של אותה עבירה. כמו כן, בית המשפט הדגיש את חומרת המעשה כלפי קטינה כבת 5 ואת הפיכתה "לכלי משחק במאבק שהתחולל בין הוריה ועל גבה".
