"העבדות המודרנית"
סחר בבני אדם הוא תופעה שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות ברחבי העולם, ומכונה "עבדות מודרנית". במסגרת תופעה זו נעשה שימוש באדם אחר כאמצעי או ככלי, תוך התייחסות אליו בתור רכוש הניתן למכירה והעברה בין בעלים אחד לשני. מצב זה מזכיר את החזקת העבדים שהייתה נפוצה בתקופות מוקדמות יותר ואף עוגנה בעבר בחוק.
כיום, אין בכל העולם חקיקה המאפשרת להכיר באדם כרכוש הניתן למכירה או העברה, ותופעה זו זוכה לגינוי נרחב וחמור. תופעת הסחר מתרחשת בעיקר במדינות חלשות הנמצאות במצב כלכלי קשה, בהן מתקיים ייבוא של בני אדם למדינות מפותחות, ברוב המקרים למטרות ניצול והעסקה בכפייה. הסחר מתבצע בדרכים שונות, בין אם בחטיפה, כפייה פיזית ועוד, אך לעיתים קרובות נעשה באמצעות מרמה והטעיה.
הסוחרים העבריינים משלים את הקורבנות הנמצאים במצוקה כלכלית מסוימת, ומבטיחים להם כי במדינה המפותחת יוכלו למצוא עבודה, להתפרנס בכבוד ולסייע למשפחתם. בפועל, קורבנות הסחר מוברחים לארץ זרה ומוחזקים בתנאי כליאה, מוכרחים לעבוד במשך שעות ארוכות וכפופים לחלוטין ל"מעסיקים".
מצבם של קורבנות סחר בבני אדם, ובעיקר אלו שהובאו בכוח ממדינות זרות, הוא קשה מאוד. הם סובלים מפער שפתי ותרבותי, חוסר נגישות למידע ואמצעים ופערי כוחות שמקשים עליהם עד מאוד להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו ולקבל סיוע חיצוני. לרוב נלקחים מהם דרכוניהם והם נותרים כפופים לחלוטין לסוחרים ומשוללי יכולת להיחלץ ממצבם.
המקרים המוכרים ביותר של סחר בבני אדם הם סחר למטרות זנות וניצול מיני. אולם, ישנן מטרות נפוצות אחרות וקשות לא פחות לסחר בבני אדם, כמו נטילת איברים, חטיפת ילדים, עבודות כפייה ועוד.
תופעת הסחר בבני אדם בעולם
כאמור, הסחר בבני אדם הוא תופעה גלובלית הפוקדת מדינות רבות, ובשנים האחרונות נעשו מאמצים רבים למגרה. כבר בשנת 2000 החלה לפעול העצרת הכללית של האו"ם למיגור התופעה, ואימצה את הפרוטוקול למניעה ולמיגור של תופעת הסחר בבני אדם, המהווה נספח לאמנת האו"ם נגד הפשע המאורגן הבין-לאומי.
מטרות הפרוטוקול היו להגביר את המאבק הבינלאומי והפנים מדינתי בסחר בבני אדם, בדגש על נשים וילדים, הגנה על הקורבנות וסיוע להם וקידום שיתוף פעולה בין מדינות העולם על מנת לעמוד ביעדים אלו. מדינות רבות ברחבי העולם, וביניהן מדינת ישראל, חתמו על הפרוטוקול וחוקקו לאחריו חוקים שנועדו להיאבק בתופעה ולמגרה משמעותית.
סחר בבני אדם בישראל
הערכת ממדי תופעת הסחר בבני אדם בעולם כולו היא קשה, בין היתר בשל העובדה כי הסחר מתבצע במחתרת וקורבנותיו מתקשים לדווח לרשויות ולהתלונן. עם זאת, בשנת 2006 מדינת ישראל הוכרה על ידי דו"ח של האו"ם כאחת מהמדינות המרכזיות אליהן מיובאים קורבנות סחר בבני אדם, בעיקר ייבוא נשים לשם העסקתן בזנות.
מאז החל מאבק ניכר בתופעה זו, במסגרתו הוקמה במשרד המשפטים היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם ועבירת הסחר בבני אדם עוגנה באופן משמעותי יותר בחוק העונשין ובחוקים נוספים. סעיף 377א בחוק העונשין, תשל"ז-1977 הוא הסעיף המגדיר את עבירת הסחר בבני אדם, והוא נמצא בסימן ז' לחוק העונשין העוסק בשלילת חירות, בתוך פרק י' העוסק בפגיעות בגוף.
סעיף 377א(ד) מגדיר סחר בבני אדם כעשיית עסקה באדם, בין אם מכירה, קנייה או עסקה אחרת, בתמורה ושלא בתמורה. הסעיף נחקק בשנת 2006 כחלק מחוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, אשר עיגן בחקיקה הישראלית את האיסור על סחר בבני אדם למטרות מגוונות. עד אז, החקיקה הישראלית התמקדה במאבק בסחר בנשים למטרת עיסוק בזנות.
הסעיף הנוכחי נועד להגביר את המאבק בתופעת הסחר בבני אדם, גם למטרות שונות שאינן עיסוק בזנות שהפכו נפוצות יותר ויותר. לפי סעיף 377א(א), המטרות האסורות לסחר בבני אדם הן: נטילת איבר מאיברי גופו; הולדת ילד ונטילתו; עבדות; עבודות כפייה; מעשה זנות; השתתפות בפרסום או הצגת תועבה; ביצוע עבירת מין בו.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
ענישה על עבירת הסחר בבני אדם
על מנת להרשיע אדם בעבירת הסחר בבני אדם נדרש להוכיח את יסודות העבירה, היסוד הנפשי והיסוד העובדתי. היסוד העובדתי מורכב מהתנהגות, נסיבות ותוצאה, והיסוד הנפשי מתאר את המצב הנפשי בו נמצא מבצע העבירה, או במילים אחרות את כוונתו הסובייקטיבית בעת ביצוע העבירה.
בעבירת הסחר בבני אדם ההתנהגות שנדרש להוכיח כי התקיימה היא סחר, והנסיבות הן שהסחר נעשה באדם, ולא בחפץ או בעל חיים, ונעשה לשם אחת מהמטרות המנויות בחוק או תוך העמדה בסכנה להן. כלומר, אם הוכח כי נעשה סחר באדם לשם אחת מן המטרות האלה, הנאשם יועמד לדין בגין סחר בבני אדם.
בנוסף, עבירת הסחר בבני אדם היא עבירה התנהגותית. דהיינו, היא אינה דורשת תוצאה בפועל והיסוד הנפשי נמדד ביחס להתנהגות ולנסיבות. מספיק שאדם סחר באדם לשם אחת מהמטרות הקבועות בחוק, או העמיד אותו בסכנה לאחת מהן, מבלי שהתקיימה תוצאה כלשהי. את כוונתו הסובייקטיבית יש לבחון אל מול ההתנהגות, האם היה מודע להתנהגותו ולנסיבות העבירה.
מבחינת הענישה על עבירת הסחר בבני אדם, סעיף 377א(א) קובע כי מי שביצע סחר בבן אדם לאחת מהמטרות המפורטות בסעיף, או המעמיד אותו בסכנה להן, דינו מאסר שש עשרה שנים, ובסעיף 3777א(ג) נקבע כי דינו של מי ששימש כמתווך לסחר מסוג זה כדינו של סוחר. אף על פי כן, סעיף 377א(ב) מחריג את עבירת הסחר בבני אדם כאשר נעברה בקטין, ובה דינו של עובר העבירה הוא מאסר של עשרים שנה.
בנוסך, סעיף 377ב קובע עונש מזערי לעבירת הסחר בבני אדם, שלא יפחת מרבע העונש המרבי. כלומר, עונש המינימום לסחר בבני אדם הוא 4 שנות מאסר.
