חוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע מגוון רחב של עבירות גניבה. חלקן של העבירות מוגדרות כעבירות גניבה בסיסיות, וחלקן מוגדרות כעבירת גניבה בנסיבות מיוחדות (מחמירות). בעבירות הגניבה הבסיסיות, עונש המאסר עומד על 3 שנים ואילו בעבירות הגניבה בנסיבות מיוחדות, העונש חמוד יותר ומגיע עד ל-7 שנות מאסר.
עבירת הגניבה הבסיסית מוגדרת בסעיף 383 לחוק העונשין, והיא אוסרת על נטילת דבר כלשהו שהינו בעל ערך ושייך לאדם אחר, ללא רשותו, במרמה ובחוסר תום לב, מתוך כוונה ליטול אותו מבעליו לצמיתות. לצורך עבירה זו, נטילה מוגדרת כהשגת החזקה על נכס ששייך לאחר באמצעות תחבולה, הפחדה, במציאת הנכס תוך שניתן למצוא את הבעלים המקוריים באמצעים סבירים, וכן על ידי ניצול טעותו של בעלי הנכס ותוך ידיעת הנוטל שכך הושג הנכס.
סעיף 392 לחוק העונשין קובע כי חבר דירקטוריון או נושא משרה של תאגיד, הגונב נכס כלשהו השייך לתאגיד, דינו מאסר שבע שנים. נושא משרה מוגדר בעבור עבירה זו ככל אדם בעל תפקיד במערך הארגוני של החברה – מנכ"ל, סמנכ"ל, דירקטור, וכל מנהל שכפוף ישירות למנכ"ל.
כדי לקבוע שאכן התרחשה גניבה, ראשית יש להוכיח כי נושא המשרה נטל או שלח ידו בנכס של התאגיד ללא הסכמה, ומתוך מטרה לקחת אותו מידי התאגיד לצמיתות. יסוד עובדתי זה של העבירה מוכח גם אם לא נוצר נזק לחברה כתוצאה מהגניבה, אלא די בנטילתו. בנוסף, יש להוכיח כי נושא המשרה היה מודע להתנהגותו ולנסיבות המקרה וכי הייתה לו כוונה מיוחדת לקחת את הנכס מידי התאגיד שלא כדין.
סעיף 393 לחוק העונשין קובע סט של עבירות גניבה שגם בהן עונש המאסר חמור יותר ועומד על 7 שנים – גניבות שנעשות בידי מורשה: אדם שגונב נכס שקיבל עם ייפוי כוח לעשיית דברים בו; אדם שגונב נכס שהופקד אצלו, לבדו או עם אדם אחר, למטרת שמירה עליו או למטרת שימוש בו באופן מלא או חלקי;
אדם שגונב נכס שקיבל לחזקתו, לבדו או עם אדם אחר, בעבור אדם אחר או לזכותו של אותו אחר; ואדם שגונב מן התמורה של נייר ערך, או של עשיה בנכס על פי ייפוי כוח, כשקיבל הוראה שתשמש למטרה פלונית או תשולם לאדם פלוני.
לצורך עבירות אלו, מורשה מוגדר ככל אדם שבינו לבין בעל הזכויות הקנייניות בנכס המסוים קיימים יחסי הרשאה או יחסי שליחות (כלומר, למורשה יש ייפוי כוח על הנכס הספציפי). הנכס יכול שיהיה פיזי, ויכול שיהיה מופשט (זכויות יוצרים, שירותים, נכסים וירטואליים).
בעבירות אלו, הגנב מנצל לרעה את מעמדו כמורשה על הנכס על מנת ליטול את הנכס שלא כדין. לאור מעילה זו באמון האדם שמוסר לחזקתו את הנכס, הענישה חמורה יותר. לרוב, עבירות אלו מבוצעות על ידי מנהלי השקעות, שמחזיקים בגישה לכספי לקוחותיהם, בנקאים למיניהם, כונסי נכסים ואף על ידי עורכי דין שמועלים בכספים ונכסים של לקוחותיהם.
חומרת העונש
עונש המאסר הקבוע לעבירת הגניבה על ידי נושא משרה, העומד על 7 שנים, מצביע על כך שהמחוקק ראה בעבירה זו התנהגות פלילית שהינה חמורה יותר מההתנהגות המאפיינת עבירת גניבה בסיסית, וזאת לאור הפגיעה ביחסי האמון שבין נושא המשרה לתאגיד בו הוא עובד.
הכוח שבו מחזיק נושא משרה בחברה, גדול משמעותית מזה שמחזיק עובד זוטר בתאגיד ומשכך מופעלות עליו חובות קשות יותר ביחס לנכסי התאגיד, ואחת מהן היא חובת אמונים. חובה זו, הקבועה בסעיף 254(א) לחוק החברות, מחייבת את נושא המשרה לפעול בתום לב ולטובת החברה.
כאשר נושא משרה גונב מנכסי החברה, הוא מנצל לרעה של יחסי האמון השוררים בינו לבין החברה כך שהוא מפר את חובת האמונים שלו כלפיה. לאור זאת, הפגיעה שהוא יוצר הינה כפולה, שכן בנוסף לפגיעה בקניין של החברה (ולמעשה בקניינם של בעלי המניות ונושי החברה), נוצרת גם פגיעה באותם יחסי אמון מיוחדים.
פסיקת בית המשפט, בדומה לגישת המחוקק, רואה גם היא בפגיעה כפולה זו כפגיעה חמורה המצדיקה ענישה מוחמרת. בע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, נקבע כי בעבירות מסוג זה "מתמצים ומשתלבים יחד גם שליחת יד ברכוש הזולת וגם מעילה באמון, אשר ניתן באנשים אלה על-ידי ציבור, שבטח ביושרם ובהגינותם.
"בהיות עבירות מעין אלה שכיחות, ומשום שפגיעתן בציבור הרחב קשה במיוחד, סבר המחוקק בקבעו את העונש המרבי וקבע בית-משפט זה בהלכותיו, כי ראויים מעשים מעין אלה לעונש חמור ומוחשי, כדי שיהא בהם להתריע על התנהגות נפסדת זו ולהרתיע עבריינים בכוח מלהיגרר למעשי עבירה שכאלה. אין בידי בית המשפט, ששומה עליו לתרום את תרומתו להכחדת התופעות הללו, אמצעי הולם יותר מאשר ענישה ממשית ומוחשית, שמאסר בפועל בין מרכיביה".
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
עמדת בית המשפט העליון
בע"פ 4430/13 נתנאל שרון נ' מדינת ישראל, ניתן לראות כי בית המשפט העליון נוטה להחמיר ברמת הענישה. בעניין זה נקבע כי חומרתן של העבירות הכלכליות הללו הן עבירות בעלות השלכות קשות ביותר על המשק והחברה, ואסור לטעות באשר לאופיין "הלבן והנקי".
"מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובות הנאמנות והזהירות.
"לעתים קרובות נותרות עבירות אלו סמויות מן העין במשך שנים רבות, וכשהן אכן מתגלות, מתבררים גם הנזקים החמורים הנובעים מהן, אשר הינם בדרך כלל חמורים פי כמה וכמה מהנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש 'רגילות'. לא בכדי קבע בית משפט זה בשנים האחרונות שהגיעה העת להעלות את רף הענישה בעבירות כלכליות, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל במקרים המתאימים". קראו גם על: גניבהממעביד
