חוק העונשין הישראלי מחולק לפרקים, המחולקים לסימנים, המחולקים בתורם לסעיפים. לכן מהעובדה שהמחוקק ייחד סימן שלם לנושא של זנות ותועבה, סימן י' בתוך פרק ח' העוסק בסדרי המשטר והחברה, ניתן להסיק שהוא רואה עניין זה ברצינות רבה, ומקנה לו חשיבות ומשמעות מיוחדת כתת נושא בעל השפעה על הסדר החברתי.
הסימן מכיל חמשה עשר סעיפים, שאף שחלקם בוטלו בתיקוני החוק נפרשים לעשרות תתי סעיפים המגדירים את עבירות הזנות והסרסרות השונות. עובדה זו מצטרפת לאמור קודם, ומדגישה את תפיסתה של מערכת המשפט את עבירות הזנות והסרסרות כחמורות במיוחד, וכן את נכונות המערכת לפעול למיגור התופעות.
מהי סרסרות למעשה הזנות, ומה מערכת היחסים בין הצדדים?
סרסור הינו מי שמתאם עסקה או מפגש בין שני בעלי אינטרס משותף, כשבוחנים מקרי זנות, סרסור לרוב יהיה מי שמנהל את עסקיה של זו העוסקת בזנות, וכיוצא מכך מתפרנס מהכסף שהיא מקבלת.
רוב הנשים שעוסקות בזנות מעוניינות ביחסים עם סרסור וזאת מפני שהוא מגן עליהן מפני הלקוחות השונים, וכן מסרסורים שונים, ובתוך כך מאבטח את אזור עבודתן.
מנגד, מערכות היחסים בין מין שעוסקת בזנות לבין הסרסור מאופיינות לרוב בניצול, הבא לידי ביטוי בלקיחת עמלות משמעותיות מהכנסותיה. כמו כן, לעיתים קרובות הסרסור הינו מי שמשדל את אותן הנשים לעסוק בזנות בתחילת דרכן, ובהמשך הוא מי שמונע מהן להפסיק גם אם הן רוצות בכך.
התנהלות המהווה סרסרות מוגדרת בסעיף הראשון בסימן עבירות הזנות והתועבה, כאשר מספרו של הסעיף הוא 199 לחוק העונשין. בהתאם לכתוב בסעיף, סרסור הינו מי שמתבסס על רווחי הזונה לצורך מחייתו.
החוק אינו מגדיר מבחין בין מצבים בהם כלל המחייה מתבססת על הרווחים שמפיק הסרסור מעבודת הזונה, לבין מצבים שהתבססות הינה חלקית בלבד, וכן לא מבצע הבחנה בין מצב זמני למצב קבוע. כלומר, מספיק מצב שבו רווחי הזונה יהוו חלק, משמעותי או שלא, ממקורות הפרנסה של הסרסור, ואף רק לתקופה זמנית, כדי שיהיה ניתן להרשיעו בגין עבירה זו.
אופציה נוספת להגדיר זאת, היא שסרסור הוא מי שמקבל תוך מודעות את התמורה או חלק ממנה בעד מעשי זנות של אדם אחר. אין משמעות מבחינת החוק באשר לשאלה האם התמורה הייתה כסף מזומן, רכוש שווה כסף, כל שירות אחר או טובת הנאה כלשהיא, ואין הבחנה אם הדבר עצמו התקבל מידי צרכן הזנות או מכל אדם אחר.
בסעיף העוקב לסעיף ההגדרה, קרי סעיף 200 בחוק העונשין, מגדיר החוק את חזקת הסרסרות. לחזקה יש משמעות גדולה בחוק העונשין, וזאת עקב נטל ההוכחה שהיא מטילה על הנאשם להוכיח חפותו, במקום הנטל המוטל לרוב על המדינה להוכיח שהנאשם אשם. כתוצאה מכך ניתן לומר שזכותו של הנאשם לשמור על שתיקה מרוקנת מתוכן, שכן אם ישתוק לא יוכיח חפותו ויחשב אשם.
הלכה למעשה מגדיר החוק שגבר המתגורר עם זונה, או שמתלווה אליה כדרך קבע, או שעושה שימוש בפיקוח שלו או בהשפעתו עליה כדי לדחוף אותה לבצע מעשה זנות, או אף להכריח אותה – מוטלת עליו חזקה שהוא מתפרנס מהרווחים מפעילותה. כאמור, הדבר מטיל על הנאשם את החובה להוכיח חפותו, וזו כוללת הבאת ראיות וטעינת טיעונים משכנעים.
הסיבה שבחר המחוקק בפרקטיקה זו של היפוך הנטל קשורה בקושי להוכיח שהאדם לא חי ומתפרנס מרווחי הזונה, למשל אם יש לו עבודה או מקור הכנסה נוספים. במצב עניינים זה, המאפיין עבירות נוספות בחוק העונשין, נאשם המבקש לכפור באשמה הוא שצריך להתמודד עם נטל ההוכחה, וכך נוצר לו תמריץ שלו להתבסס על זכותו שלא לשתף פעולה.
העונש על סרסרות
זהו המקום לציין שחוק העונשין בנוי כך שהעונשים המצוינים בו, למעט חריגים בודדים, הינם עונשי מקסימום. כלומר, בית המשפט יכול לפסוק עד מספר השנים המצוין בסוף העבירה. במקרה זה עד 5 שנות מאסר לפי סעיף 201 העוסק בהבאת אדם לידי מעשה זנות, כלומר לצריכתה. ועד 7 שנות מאסר לפי סעיף 202 העוסק בהבאת אדם לידי עיסוק בזנות, כלומר לסרסרות.
רמת הענישה שנקבעת לבסוף תלויה בנסיבות המשתנות ממקרה למקרה, אשר לוקחות בחשבון את מאפייני הנאשם, את חומרת המעשה, תדירותו, וכן מספר פרמטרים נוספים שבעזרתם נקבע העונש הספציפי לאותו נאשם. עונשי המקסימום הם אחד הנושאים העומדים בפני ביקורת רבה ככל שמדובר בעבירות מין, וזאת משום שפעמים רבות הפסיקה לא מגיעה עד למאסר המקסימלי שמאפשר החוק.
אולם, ככל שהדבר רלוונטי למקרה, ניתן להרשיע ביותר מעבירה אחת, וכך להגדיל את העונש, או לחלופין להרשיע בעבירה ובקיום נסיבות מחמירות, המביאות להגדלת העונש. כך, ביחס לעבירות הבאת אדם לידי מעשה זנות לפי סעיף 201, או הבאת אדם לעיסוק בזנות לפי סעיף 202, אם התבצעו תוך ניצול יחסי מרות, חינוך, השגחה או תלות, או לחלופין תוך ניצול מצוקות שונות, יוגדל עונש המקסימום לעד עשר שנים לכל עבירה.
בדומה, אם יתבצעו העבירות לפי סעיפים אלו תוך שימוש בכח, איום או הפעלת לחץ, או לחלופין תוך ניצול מגבלה שכלית, או בהסכמה שהושגה במרמה – בין אם מדובר באדם הצורך את שירותי הזנות, ובין אם מדובר ביחס לאדם שנותן את שירותי הזנות – אזי יגדל עונש המקסימום לשש עשרה שנים.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
מקרים מהפסיקה
במקרה יחסית מוכר, גבר אשר נאשם בעבירת סרסרות למעשה זנות לפי החזקה הקבועה בסעיף 200 לחוק העונשין הורשע, וזאת מפני שאותו אדם גר עם אישה העוסקת בזנות, אשר חשפה בעדות בבית המשפט שהייתה נוהגת לתת לו "דמי כיס" לבילויים האישיים שלו וכן להוצאותיו שאינן קשורות אליה.
כמו כן, אותו הגבר לא היה מועסק באותה תקופה, ולפי כך פסק בית המשפט כי שני הנתונים הללו מספקים בכדי להוכיח את התקיימות יסודות עבירת הסרסרות בזנות לפי סעיף 199. כיוצא בכך, הפעיל בית המשפט את החזקה לפי סעיף 200, ומשלא עלה בידי הנאשם למלא את נטל ההוכחה לחפותו הוחלט להרשיעו. מספר ההליך בע"פ 1321/81.
במקרה אחר, הייתה זו נאשמת שהורשעה בסרסרות למעשי זנות, אשר בגין הרשעתה הוטלו עליה ששה חודשי מאסר בפועל. בכתב האישום נטען כי אותה אישה החזיקה וניהלה דירה בתל אביב, ושבדירה הועסקו בזנות נשים שונות, באופן שכלל הענקת שירותי מין בתמורה לתשלום.
בית המשפט קיבל את טענות התביעה, והתבסס על העובדה שמתוך הכספים שקיבלו המועסקות בזנות הופרשו אחוזים לכיסה של הנאשמת, שלבסוף הורשעה. ההתנהלות בדירה התרחשה תחת תיאור המקום כמכון עיסוי, ואף הגדילה האישה לעשות ולפרסם את המקום במודעות בעיתונים.
טענותיה של האישה בדבר אי ידיעתה לגבי המתרחש בחדרים הסגורים נדחתה, וכך גם דבריה הגורסים כי האמינה שהלקוחות צרכו שירותי עיסוי בלבד. בית המשפט המחוזי, ובהמשך העליון, דחו את טענותיה, וקבעו שהנאשמת הייתה מודעת למה שמתרחש בחדרים של הדירה אותה היא מנהלת. מספר ההליך: בע"פ 3520/91.
