הטלת קלון הוא מונח שמבטא סטיגמה חברתית כלשהי בעלת קונוטציה שלילית ברורה בהיבט המוסרי. למשל, כאשר אדם נחשד שבגד בבת זוגתו, הוא מיד נושא עמו אות קין של בוגד בקרב סביבתו, גם אם הדבר עוד לא הוכח. למעשה, הקלון הוא כתם שנדבק במוניטין של אדם גם אם לא הוכח שאכן עשה את המיוחס לו. לעתים כתם זה נשאר גם לאחר שמוכח כי האדם זכאי מכל האשמות שנטלו כנגדו, מה שגורר פעמים רבות גינויים חברתיים כנגד אותו אדם.
עבירה שיש עמה קלון
עבירות שיש עמן קלון הן לרוב עבירות פליליות שנלווה להן תיוג של פגם מוסרי. הרציונל החברתי-משפטי שעומד מאחורי תיוג שכזה הוא הדגשת חומרת המעשה, במיוחד במקרים בהם מדובר בעובד ציבור. התפיסה היא כי עובד ציבור נושא באחריות מוגברת כלפי החברה, שכן מתוקף תפקידו עליו לדאוג לאינטרס הכלל.
כאשר אדם מבצע עבירה שכזו תוך שהוא חובש כובע של עובד ציבור, לא מספיק לתייג את המעשה בהרשעה פלילית בלבד אלא יש צורך לתייגן גם כעבירת קלון שמדגישה את חומרת המעשה. ניתן לחלק את עבירות הקלון לשלושה סוגים. הראשון מאגד תחתיו עבירות שמטבען יש עמן קלון, אך הנסיבות במסגרתן בוצעו יכולות לשלול את קיומו.
השני מתייחס לעבירות שמטבען אין עמן קלון, למשל עבירות תעבורה שלגביהן נהוג משטר של אחריות מוחלטת, ושום נסיבות לא יהפכו אותן לעבירות עם קלון. השלישי מאגד תחתיו עבירות שלרוב אין עמן קלון, אך הנסיבות המיוחדות של המקרה עשויות להביא לכך שיוצמד להן קלון. בכל מקרה, כדי להכריע בשאלה יש לקחת בחשבון את סוג העבירה, נסיבות ביצועה, על ידי מי בוצעה והאם נעשתה תוך כדי מילוי תפקיד או בזיקה אליו.
הדיון בשאלת הקלון בספרות ובבית המשפט
הספרות המשפטית והפסיקה הישראלית עוסקות רבות בשאלת הקלון ופרשנותה. פרופסור רות גביזון מסבירה כי מושג הקלון לקוח מעולם המוסר ולא מעולם המשפט; הוא מושג עמום שיש ליצוק אליו תוכן, ולכן קשה לעגנו בחקיקה.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופסור אהרן ברק קבע בבג"ץ 251/88 ווג'יה עודה ראבי ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה כי מושג הקלון מייצר חוסר ודאות משפטית. "הדיבור 'עבירה שיש עמה קלון' הוא דיבור עמום… לא כל עבירה יש בה קלון.
עבירה שיש עמה קלון הינה עבירה אשר נסיבות ביצועה מעידות, כי בעבריין נפל פגם מוסרי חמור". כלןמר, קשה להגדיר מתי אדם ביצע עבירה שיש עמה קלון, שכן לא כל העבירות נושאות מטען מוסרי זה. לכן, נסיבות העניין הן אלו שיגדירו את מידת החומרה המוסרית של העבירה, וזו בתורה תגדיר האם התגבש קלון בגינה.
בבג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות, בית המשפט עסק בהרחבה במושג הקלון וקבע כי "'קלון' הנלווה לעבירה מוסיף לה יסוד של שלילה החורג מממד הפרת החוק גרידא. זהו מושג הנושא עמו מטען מוסרי-ערכי שלילי, בבחינת דופי מוסרי, הניזון מתפיסות ערכיות ומאמות מידה מוסריות הרווחות בחברה. זהו מושג רב-פנים הלובש ופושט צורה בהתייחס לאופי העבירה הנעברת ונסיבותיה, ולהקשר הדברים המיוחד שבו הוא עומד למבחן…".
יחד עם זאת, שופט בית המשפט העליון לשעבר, חיים כהן, קבע כי ישנן עבירות שאף פעם לא יהיה בהן קלון. למשל, עבירות שהתהוו ללא כל כוונה פלילית מאחוריהן לא יכולות לעולם להיות עבירות שנושאות כתם מוסרי.
לרוב מדובר בעבירות שמשטר האחריות החל עליהן הוא אחריות מוחלטת – כלומר, עבירות שבגינן האדם שביצע את העבירה יישא במלוא האחריות בגינה, בין אם נעשתה שלא בכוונה או ברשלנות. לרוב מדובר בעבירות תנועה, וכפי שקבע השופט כהן בעש"מ 6/77, גם בעבירות שדינן כופר כסף על פי שיקול דעת של רשות מנהלית.
יש לציין כי לא כל מעשה שיש בו קלון הוא בהכרח עבירה פלילית, שכן הקלון מבטא פגם מוסרי. גביזון מסבירה כי מוסר הוא מושג חמקמק שמשתנה מחברה לחברה ומזמנים כאלו ואחרים, ולכן בהתאמה הגדרתו משתנה בין אדם לאדם, וכן משופט לשופט.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
קלון בחקיקה הישראלית
הגם שמושג הקלון הוא מושג עמום שקשה לקבע בחקיקה, כיום ישנם הסדרים חקיקתיים ששוללים מאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון את היכולת לכהן במשרה ציבורית או בתפקיד רגיש שעולה ממנו דרישה לאמון מוגבר.
סעיף 6 לחוק יסוד הממשלה קובע כי "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר, וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון".
בנוסף, סעיף 7א. לחוק בתי המשפט קובע כי אדם שהורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון, לא יוצע למינוי שופט על ידי הועדה למינוי שופטים; סעיף 16 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי הלשכה מנועה מלהעניק רישיון עריכת דין לאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון; סעיף 553 לחוק השיפוט הצבאי מסמיך את הצבא להוריד קצין בדרגה באם ביצע עבירה שיש עמה קלון; ועוד הסדרים רבים נוספים.
הפסקת כהונה בשל הרשעה שיש עמה קלון
סעיף 6 לחוק יסוד הכנסת קובע כי "אזרח ישראלי… בית משפט שלל ממנו זכות זו [להיבחר לכנסת] על פי חוק, או שנידון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על 3 חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, ואם הורשע בעבירת טרור חמורה או עבירת ביטחון חמורה, כפי שייקבע בחוק, נידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שבע שנות מאסר, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו 14 שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון". כלומר, סעיף זה מונע מראש את מינויו של אדם העונה לאמור בו לחבר כנסת.
סעיף 18 לחוק יסוד הממשלה קובע כי "הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון". בסעיף 23 ישנה התייחסות לשר מכהן שם נקבע כי "בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין".
בשנים ו-1997 התפתחו שתי פסיקות תקדימיות בנושא פסילת כהונה, שכיום מוכרות כהלכה אחת משותפת – הלכת דרעי-פנחסי. בשנת 1993 הואשם אריה דרעי, שר הפנים דאז, במגוון עבירות ובראשן קבלת שוחד.
בהרכב של 5 שופטים קבע בית המשפט פה אחד כי בכוחה של הגשת כתב אישום כנגד שר מכהן (או סגן שר מכהן) לחייב את ראש הממשלה לפטר את אותו שר או סגן שר. בשנת 1997, פסק בג"ץ פסיקה דומה בעניינו של סגן שר הדתות דאז, רפאל פנחסי, שהואשם ברישום כוזב במסמכי תאגיד וניסיון לקבלת דבר במרמה.
