כדי להתמודד עם קובלנה פלילית – כתב אישום שמוגש על ידי אדם פרטי (כלומר, לא באמצעות המדינה המיוצגת על ידי הפרקליטות), דרוש ליווי וסיוע מקצועי של עורך דין פלילי, כפי שיבואר להלן.
מהי הקובלנה הפלילית
הקובלנה הפלילית למעשה היא מעין 'כתב אישום' פלילי, אשר בניגוד לכתבי אישום רגילים, לא מגישה אותו המדינה, אלא אדם פרטי. מטרת הגשת הקובלנה הפלילית היא להביא לכך שהנאשם יועמד לדין פלילי ויינקטו כנגדו הצעדים המתאימים, זאת בניגוד לתביעה אזרחית (שהיא הליך נפוץ הרבה יותר), אשר מוגשת לשם קבלת פיצויים כספיים מהנאשם.
הקובלנה הפלילית נחשבת הליך חריג בתחום הפלילי במדינת ישראל, זאת מכיוון שאחד מעקרונות היסוד של הדין הפלילי הוא שעבירה פלילית אינה נעברת רק כלפי מי שנפגע באופן ספציפי אלא כלפי החברה כולה, ולכן המאשימה בעבירות פליליות היא המדינה.
הליך הגשת הקובלנה הפלילית
על פי ס' 68 לחוק סדר הדין הפלילי, יכול כל אדם להגיש קובלנה פלילית בגין עבירות מסוימות המופיעות בתוספת השנייה לחוק, ואשר יפורטו בהמשך המאמר. מרגע הגשת הקובלה, למדינה, ולתביעה המייצגת אותה, מוקצבים חמישה עשר ימים על מנת שתודיע אם היא מעדיפה להחליף את הקובל ונהל את ההליך הפלילי במקומו. במידה וביקשה לעשות זאת, תוחלף הקובלנה בכתב אישום רגיל.
אם בחרה המדינה בכל זאת שלא להגיש כתב אישום, הופך הקובל לתובע בתיק, שמתנהל כמו כל כתב אישום רגיל, למעט זהות התובע. זאת, על פי סעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע כי כל הכללים המופיעים בחוק, החלים כלפי כתב אישום רגיל, יחולו גם כלפי קובלנה פלילית.
על הקובלנה הפלילית להיות מוגשת לבית משפט השלום, והיא מנוהלת על ידי הקובל, אשר יכול למנות עורך דין שינהל אותה כבא כוחו. יחד עם זאת, בשני מצבים עיקריים, יכול בית המשפט לכפות על הקובל למנות עורך דין שינהל את התביעה, ואם יסרב לכך הקובל, ייחשב ההליך כהליך בו התובע לא התייצב.
המצב הראשון הוא מצב בו בית המשפט מתרשם שהקובל אינו יכול לנהל את הדיון בעצמו (בשל חוסר היכרות מספקת עם הדין, או אי פניות בשל מחויבויות אחרות), המצב השני הוא כאשר בית המשפט מתרשם שהקובל מנהל את ההליך באופן טורדני.
חשוב לציין, כי הפותח בהליך של קובלנה פלילית כנגד אדם, חושף את עצמו לסיכון שתוגש כנגדו תביעת פיצויים והוצאות על ידי אותו אדם אם ההליך יסתיים בזיכוי, זאת לפי סעיף 80 לחוק העונשין. לכן, יש לשקול בכובד ראש את סיכויי ההצלחה לפני הגשת הקובלנה, ולא להגיש אותה עם "דם חם".
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
הרציונלים העומדים מאחורי מוסד הקובלנה הפלילית
הרציונל העומד מאחורי מוסד הקובלנה הפלילית הוא החשיבות הרבה ביכולתו של כל אזרח לנקוט כנגד מי שביצע עבירה בהליכים פליליים. יכולת זאת, מסייעת לשמירת האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק במדינה, ומסייעת לנפגעי עבירה לחוש ש"קיבלו את יומם" באופן מלא בבית המשפט.
בנוסף, מוסד הקובלנה הפלילית מהווה כלי לערעור על החלטות רשויות האכיפה שלא להגיש כתב אישום במקרים מסוימים, וכך הוא מונע החלטות אשר נובעות ממחדלים, מ"עצלנות" של הרשויות, ולחומרה, משחיתות ושוחד הרשויות על ידי העבריינים.
לאור רציונלים אלה, האפשרות להגיש קובלנה פלילית אינה מותנית בהגשת תלונה למשטרה, כמו כן, ניתן להגיש קובלנה גם במקרים בהן דנו רשויות החקירה והתביעה והחליטו שאין להגיש כתב אישום בשל חוסר ראיות.
הרציונלים העומדים כנגד מוסד הקובלנה הפלילית
הסיבה לכך שלמדינה יש בעלות כמעט מוחלטת על הגשת כתבי אישום וניהול הליכים פליליים כנגד נאשמים, מלבד העובדה שכלל החברה נפגעת מביצוען של עבירות פליליות, הוא שהמדינה נתפסת כגוף 'ניטרלי' אשר אין לו רגשות נקם כנגד הנאשם, ולכן ינהל את ההליך באופן מחושב והוגן כלפי הנאשם.
מכאן נובעת הבעייתיות הגדולה בקיומו של מוסד הקובלנה הפלילית. היכולת של כל אזרח לפתוח בהליך פלילי אשר עצם הגשתו מסיבה נזק לנאשם עלולה ליצור מצב בהם מוגשות קובלנות בשל רגשות נקם או רצון להציק לאדם אשר מוגשת כנגדו הקובלנה.
מלבד הסבל המיותר אשר עלול להיגרם לנקבל, הגשת קובלנות משיקולים לא ענייניים, או ללא תשתית עובדתית מספקת, יוצרת עומס רב ומיותר על מערכת המשפט. בשל סיבות אלה, קיימות בחוק מספר הגבלות על ניהול הקובלנה הפלילית והגשתה, כפי שיפורט להלן.
היקפה וגבולותיה של הקובלנה הפלילית
ראשית, הזכות להגיש קובלנה פלילית אינה קיימת כלפי כלל העבירות. רובן המכריע של העבירות בגינן ניתן להגיש קובלנה הן עבירות מסוג עוון (אשר דינן המקסימלי הוא שלוש שנות מאסר). לגבי עבירות חמורות יותר, קיימת בלעדיות על הגשת כתב אישום בגינן, לרשויות המדינה במוסמכות לכך על פי חוק.
בנוסף, קיימים סוגי אנשים אשר לא ניתן להגיש כלפיהם קובלנה פלילית. לא ניתן להגיש קובלנה כנגד עובד מדינה בגין מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו (אלא אם יינתן לכך אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה), וכך נמנעת הגשת כתב אישום כ"נקמה" בעובדי רשויות המדינה, אשר חשופים ביתר שאת לעימותים עם אזרחים הזקוקים לשירותם ולהחלטותיהם.
כמו כן, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית כלפי ילדים שבעת ביצוע העבירה לא מלאו להם 14 שנים. זאת בשל הנזק הנפשי המוגבר הנגרם להם, ביחס לאנשים מבוגרים אשר מוגש כנגדם כתב אישום. בנוסף, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית כלפי חברי כנסת (מתוך החשש שיוגשו קובלנות ממניעים של יריבות ומחלוקת פוליטית).
על כלל מוסד הקובלנות הפליליות מפקח היועץ המשפטי לממשלה, אשר לו הסמכות לעכב ולמנוע הגשת קובלנות פליליות במקרים בהם הוא סבור כי נעשה שימוש לרעה בהליך הקובלנה. במקרים כאלה, יישמע היועץ המשפטי את טענותיו של הקובל לפני שיקבל החלטה בעניין.
לכל אלה ניתן להוסיף את כללי ההליך עצמו אותם פירטנו לעיל, כמו היכולת של המדינה להגיש בעצמה את כתב האישום, יכולתו של בית המשפט להכריח את הקובל להיות מיוצג על ידי עורך דין, והיכולת של הנקבל להגיש תביעת פיצויים כנגד הקובל.
העבירות בגינן ניתן להגיש קובלנה פלילית
כאמור, היכולת להגיש קובלנה פלילית, צומצמה בחוק סדר הדין הפלילי לרשימה סגורה של עבירות, אשר רובן מופיעות בתוספת השנייה לחוק. בנוסף, קיימים חוקים אחרים (שאינם חוק העונשין) אשר מאפשרים הגשת קובלנות פליליות בגינם. ניתן לחלק את העבירות למספר קבוצות- על פי מהותן של העבירות, שבגינה ניתנה היכולת להגיש אודותיהן קובלנה פלילית.
הקבוצה הראשונה והעיקרית, היא קבוצה הכוללת עבירות אשר העניין הציבורי בהן נמוך מאוד, אך הן גורמות לפרט נזק רב. עבירות אלו הן בעלות מאפיינים של סכסוך אזרחי בין שני צדדים, וניתן למנות ביניהן את עבירת כרימת נזק לרכוש, פגיעה בקניין רוחני, הסגת גבול ועוד.
בקבוצה השנייה נמצאות עבירות אשר גורמות נזק ציבורי גדול, ועל כן יש בהן עניין ציבורי רב, אך יחד עם זאת קיים חשש להשאיר את היכולת לאכיפתן בידיהן של רשויות המדינה בלבד, מתוך חשש מוגבר לשחיתות, או מראית עין של שחיתות. בין עבירות אלו ניתן למנות את העבירות על פי חוקי הבחירות.
קבוצה שלישית היא קבוצה של עבירות שאמנם קיים בהן עניין ציבורי רב, אך דווקא לאנשים פרטיים יהיה רצון רב יותר לאכיפתן מאשר רשויות המדינה, זאת מכיוון שהן בעלות אופי המתאים יותר לארגוני 'המגזר השלישי'. בין עבירות אלו נכללות עבירות הנוגעות לאיכות הסביבה, או עבירות על חוק הגנת הפרטיות.
