תקיפה בנסיבות מחמירות היא עבירה בחוק העונשין הישראלי ונחשבת לחמורה יחסית כחלק מעבירות התקיפה השונות. זוהי עבירה שמשתכללת במידה ונסיבות מסוימת מתקיימות מלבד התנאים הרגילים לקיומה של עבירת התקיפה.
במאמר זה יוצגו היסודות השונים של עבירת התקיפה בנסיבות המחמירות כפי שעולה מהגדרתה בסעיף 382 לחוק העונשין הישראלי וכיצד מערכת החוק והאכיפה הישראלית מסתכלת על התקיפות האלו ומהי הענישה עליהן.
עבירת התקיפה
עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות היא עבירות חמורה יותר מאשר עבירת התקיפה והיא יכולה להשתכלל רק אם בנוסף לקיום יסודותיה של עבירת התקיפה התקיימו הנסיבות המחמירות המיוחדות שמנויות בסעיף. לכן, על מנת להבין את הדרישות של העבירה יש להבין בקצרה את היסודות של עבירת התקיפה.
עבירת התקיפה הבסיסית מנויה בסעיף 379 לחוק העונשין ומהווה העבירה הבסיסית של סימן ח' לחוק העונשין – סימן התקיפה. לשון העבירה הוא כזה: "התוקף שלא כדין את חברו, דינו – מאסר שנתיים, והוא אם לא נקבע בחוק זה עונש אחר לעבירה זו מחמת נסיבותיה."
מהי תקיפה?
ההגדרה הכללית של תקיפה מוגדרת קודם לכן בחוק העונשין בסעיף 378 לחוק. זוהי הגדרה רחבה מאוד שהמטרה הכללית שלה היא לתאר כל יצירה של אי נוחות על ידי פעולה לאדם אחר. לכן, המונח המשפטי של תקיפה הוא שונה מאוד מעולם האסוציאציות של האדם מן השורה שחושב על תקיפה.
לפי הסעיף, התקיפה היא הכאה, הפעלת כוח או דחיפה של אדם, בכל אופן שהוא (בין אם ישיר ובין אם עקיף) שלא בהסכמה חופשית. הפעלת כוח יכולה לכלול גם מצבים של הפעלת כל חומר שמייצר חוסות נוחות לאדם שמופעלים כלפיו החומרים – חום, חשמל, גז או אור.
לכן גם הפעלה של חום או קור קיצוני כלפי אדם יכולה להיחשב תקיפה לפי לשון הסעיף. הרציונל של ההגדרה היא שכל סיטואציה מכוונת של יצירת סיטואציה לא נעימה יכולה להיות תקיפה. עם זאת, מלבד התקיפה ישנם יסודות אחרים שמקטינים את המקרים שמוגדרים כתקיפה.
יסוד ההסכמה
אחד היסודות המהותיים בהגדרה של התקיפה הוא חוסר ההסכמה להפעלת הכוח הזה. ההסכמה משנה את כל פני התמונה – במידה ואדם היה מעוניין שיפעילו כלפיו את הכוח מערכת המשפט רואה בכך בתור דבר לגיטימי והפסול במעשיו של התוקף נמוך.
הסכמה משתמעת
ההסכמה המשפטית לא חייבת להיות הסכמה שנאמרת פשוטה כמשמעה – למרות שזהו המצב הטוב ביותר לנאשם שכן בו מובהק שלא מתקיימת תקיפה. אבל גם מצבים שבהם ניתן להסיק את ההסכמה מההתנהגות של הנפגע יכולה להיות מספיקה על מנת לקיים את יסוד ההסכמה.
ככל שההסכמה מוסקת יותר מנסיבות העניין לחומרת הפעלת הכוח ישנה חשיבות. לכן, ככל שהכוח המופעל הוא חזק יותר ועלול להוביל לתוצאות של פגיעה גופנית חמורה יותר, בית המשפט יסכים פחות להסתכל על הסכמה משתמעת.
הסכמה למעשה ותרמית
הרעיון מאחורי ההסכמה הוא שההסכמה צריכה להיות הסכמה למעשה. לכן, אם מסכימים להפעלת כוח אחת – לא בהכרח ברור שמסכימים להפעלת כוח אחרת אם לא אומרים זאת ולכן בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב במצבים מן הסוג הזה.
כמו כן, על ההסכמה להיות הסכמה חופשית. החוק לא רואה בהסכמה שהושגה בתרמית בתור הסכמה לגיטימית. הסכמה יכולה להיות מושגת בתרמית בכל מיני מובנים – החל משקר על זהותו של מפעיל הכוח, סוג וטיב הכוח שיופעל או מערכת התמריצים שמובילה להסכמה. למשל אם מרמים את הנפגע לחשוב שלאחר שיופעל עליו הכוח הוא יוכל לקבל תשלום מסוים או הטבה כזו או אחרת.
העונש
העונש על תקיפה "רגילה" הוא עד שנתיים של מאסר. זוהי תקופה יחסית קטנה, שכן ניתן לראות שהגדרת התקיפה כוללת מקרים רבים. משום שזהו העונש המקסימלי בכפוף לנסיבות השונות בית המשפט יכול לפסוק גם תקופות קטנות בהרבה.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
הנסיבות המחמירות
כאמור, לאחר שהוכחו היסודות השונים של התקיפה – במידה ומתקיימות נסיבות מחמירות ניתן יהיה להרשיע בעבירת התקיפה בנסיבות מחמירות, בכפוף לנסיבות ולסעיפים המוזכרים בסעיף 382 לחוק העונשין.
ריבוי תוקפים
הנסיבה המחמירה הראשונה שמנויה בסעיף 382 (א) של החוק היא ריבוי תוקפים. במידה ומספר אנשים חברו יחד על מנת לתקוף או שהיו נוכחים כמה אנשים בתקיפה בזמן ששני תוקפים או יותר ביצעו את התקיפה, ניתן לראות את הסיטואציה הזו בתור תקיפה בנסיבות מחמירות.
הרציונל מאחורי הנסיבה הזו הוא הן ההשפלה הגדולה שיכולה להיות לנפגע – מה שמוביל לפגיעה יותר חמורה בו והן האשמה המוסרית החמורה יותר שיש לתוקפים שביחד תוקפים מישהו אחד בבחינת יחסי הכוחות בין הצדדים.
אלו מצבים חמורים יותר שבית המשפט מעוניין למנוע ולכן העונש המקסימלי במצב הזה הוא עד ארבע שנות מאסר לכל תוקף, מדובר בעליית מדרגה משמעותית שכן העונש המקסימלי מוכפל. אך צריך לזכור שהעונש בדין הפלילי מאוד תלוי נסיבות ומשתנה ממקרה למקרה בכפוף למסכת העובדות הייחודית שיש בכל סיטואציה.
תקיפת בני משפחה ובני זוג
הנסיבה המחמירה השנייה שמצוינת בסעיף 382 (ב) הוא מצב שבו הנתקף הוא או בן משפחה או בן זוג של התוקף. בסיטואציות האלו הפגיעה של הנתקף יכולה להיות הרבה יותר חמורה שכן הוא פגיע מול בן הזוג או בן המשפחה שלו.
החוק כולל במפורש מצבים של בני משפחה לשעבר – לכן גם אם שני בני זוג היו נשואים וכעת התגרשו והאחד תוקף את האחר, ניתן לראות בכך תקיפה בנסיבות מחמירות של בן משפחה. מדובר בהבהרה חשובה שכן סכסוכים משפחתיים מן הסוג הזה עלולים להיות מאוד יצריים והחוק מגנה מצבים כאלו.
נסיבה מחמירה אחרת שמנויה באותו הסעיף הוא מצב שבו הנתקף הוא קטין או חסר ישע שהתוקף הוא אחראי עליו. לכן, תקיפה של ילדים או של חסרי ישע אחרים שבין התוקף וביניהם ישנה מערכת יחסים מיוחדת – גם היא נחשבת תקיפה בנסיבות מחמירות.
תקיפה שגורמת לחבלה ממשית כלפי בן הזוג
הנסיבה המחמירה האחרונה שמנויה במסגרת עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות היא מצב שבו התוקף יצר חבלות ממשיות לבן הזוג שלו – מוכפלת הענישה כלפיו. משום שעבירת התקיפה שגורמת לחבלה ממשית היא עבירה פלילית נפרדת שמוגדרת בסעיף 380 העונש עליה הוא אחר – שלוש שנים. לכן, בקיומה של הנסיבה המחמירה העונש במצב כזה יכול לעלות עד לשש שנים.
הסעיף הזה הגיע במטרה למגר את התופעה העצובה של אלימות בן בני זוג. החוק הן מתייחס למצבים שבהן לא נוצרה חבלה ממשית (הנסיבה המחמירה שמצוינת בסעיף קטן (ב)) והן במצבים שבהם נוצרה חבלה ממשית, על מנת לכסות את כל המצבים הפוטנציאליים.
סיכום
קיומן של הנסיבות המחמירות יכול להכפיל את הענישה המקסימלית על תקיפה בנסיבות המסוימות של המקרה. מדובר בהחמרת ענישה משמעותית שתפקידה להרתיע תוקפים פוטנציאלים באופן כללי ובנסיבות האלו במיוחד.
במצבים המחמירים האלו הנתקפים פגיעים במיוחד והפגיעה שנוצרת להם היא חמורה וכואבת ויכולה לכלול יסודות נפשיים משמעותיים אף יותר ממקרי התקיפה הרגילים. מדובר על מצבים שבהם הנתקף הוא קרוב משפחה, בן זוג או קטין. אלו מצבים שמערכת החוק מגנה במיוחד.
