מהו אונס וירטואלי?
בשנים האחרונות, ולאור השימוש ההולך וגובר של בני האדם במרחב האינטרנטי, בחדרי צ'אטים וברשתות החברתיות, עולה באופן משמעותי מספר העבירות המיניות המתבצעות ברשת. המאפיינים הייחודיים של השימוש במרחב הווירטואלי, הכוללים בין היתר, היעדר קשר אישי עם הקורבן, אנונימיות, זמינות והיצע רחב של קורבנות פוטנציאליים, מאפשרים לפוגעים לנצל בקלות את המרחב האינטרנטי על מנת לבצע את זממם בגולשים ובגולשות האחרים ברשת, שביניהם קטינים וקטינות רבים.
הנתונים שנאספו על ידי משרד המשפטים מצביעים על כך שכ-70% מהנפגעות הן נשים או נערות, וכ-80% מהפוגעים הם זכרים. עם זאת, עקב המאפיינים הייחודיים של עבירות המין, והקשיים הראייתיים הגלומים בכך שמדובר בעבירות שנעשות במחשכים, הרוב המוחלט של תיקי המשטרה שנפתחים נסגרים ללא הגשת כתב אישום.
עבירות מין ברשת ואונס וירטואלי
עבירת מין היא עבירה הקשורה במיניות של אדם, במעשים שעושים בו, במראות שמראים לו בניגוד לרצונו, בדיבורים פוגעניים בעלי אופי מיני שמשמיעים לו. החוק מגדיר ומאפיין את עבירות המין בעיקר בפרק י', סימן ה' לחוק העונשין, ובחוק למניעת הטרדה מינית.
בין העבירות המוגדרות על ידי חוק העונשין ניתן למצוא את עבירת האונס בסעיף 345; בעילה אסורה בהסכמה בסעיף 346; מעשה סדום; מעשה מגונה; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני; סחיטה מינית ועוד. עבירות אלה הן עבירות פליליות, המהוות גם עוולות אזרחיות, המאפשרות הגשת תביעה אזרחית כנגד הפוגע.
עבירות מין מבוצעות באופן תדיר בכל מיני מקומות וסיטואציות, בין היתר במפגשים חברתיים, במועדונים, בעבודה וכאמור, באופן משמעותי גם במרחב האינטרנטי. ככלל, כל עבירות המין המנויות בחוק העונשין ובחוק למניעת הטרדה מינית יכולות להתרחש ולחול גם באינטרנט. עם זאת, מאחר ומדובר במרחב מטאפיזי שונה, המאפיינים של עבירות מין המבוצעות באינטרנט, הם שונים.
עבירות המין העיקריות המבוצעות באינטרנט הן החזקה, ייצור וצריכת חומרי תועבה ותוכן פדופילי; הטרדות מיניות ברשת הכוללות שליחת סרטונים ותמונות בעלי אופי מיני, ללא רצונו של הצד השני כגון שליחת דיק פיק; מעשים מגונים ברשת ואונס וירטואלי.
אונס וירטואלי, המכונה גם אינוס מרחוק, היא עבירה במסגרתה גורם הפוגע לנפגע או הנפגעת לבצע בעצמה פעילות מינית ללא הסכמתה החופשית. לרוב, האונס הוירטואלי מתבצע לאחר שנוצר קשר אמיץ בין הפוגע לנפגעת, תוך שהפוגע מנצל את יחסי האמון הקרובים השורים בינו לבין הנפגעת, וגורם לה, באופן מדורג, לבצע בעצמה פעולות המיניות, הכוללות החדרת אצבעות, או חפצים לאיברי מינה.
לעיתים הפוגע עושה זאת תוך סחיטה באיומים, ולעיתים הוא משיג הסכמה שאינה "חופשית" כהגדרת החוק, במרמה. לאורך השנים, הרשויות התמודדו עם מקרים רבים של פגיעות מיניות באינטרנט. לעיתים קרובות הפוגעים מבצעים עבירות מין רבות מסוגים שונים, כנגד קורבנות רבים.
בין המקרים המפורסמים ביותר, ניתן למצוא את סיפורו של מאמן הכדוריד בנו ריינהורן, שהורשע במגוון עבירות מין וירטואליות, בהן אלו שהוזכרו לעיל: מעשים מגונים, החזקת חומרי תועבה ואונס וירטואלי. ריינהורן נהג להתחזות לסוכן דוגמניות באינסטגרם, ליצור קשר עם ילדות ונערות ולגרום להן לשלוח לו תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני, תוך שהוא מציג זאת כ"אודישן".
בכך, גרם ריינהורן לנפגעות לבצע בעצמן מעשים מיניים, תוך שהוא השיג את הסכמתן במרמה, ותוך התחזות לאחר. בית המשפט גזר על ריינהורן 14 שנות מאסר בפועל. בגזר דינו הדגיש בית המשפט כי מעשיו של ריינהורן הם חמורים ביותר, ופוגעים קשות בנפשן של הקטינות שנפגעו, וגרמו לעיוות בתפיסתן בנוגע למין ויחסים אינטימיים.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
אונס וירטואלי – היבטים משפטיים
חוק העונשין מגדיר את עבירת האונס כ"החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה ללא הסכמתה החופשית". דהיינו, בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית או תוך ניצול מצב אחר המונע מהסמכתה להיחשב כ"חופשית". לאור הגדרה זו של חוק העונשין, ניתן היה להניח שעבירת האונס דורשת שייווצר מגע פיזי בין התוקף לנפגעת, והמעשים שתוארו לעיל כאונס וירטואלי, אינם נחשבים לאונס כלל.
עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר מספר פעמים כי את עבירת האונס יש לפרש בהרחבה, וכי אונס וירטואלי נחשב לאונס לכל דבר, על אף שהוא נעשה ללא מגע בין התוקף לנפגעת העבירה. למעשה, ייתכן כי יש מקום להבחין בין אונס וירטואלי המתרחש שעה שהחדירה מתבצעת לאיבר המין הנקבי, לבין מעשה סדום וירטואלי, בו ההחדרה היא לפי הטבעת או לפיה של הנפגעת.
בפסק דין מפורט של בית המשפט העליון אלירן הללי נגד מדינת ישראל, נדון עניינו של אלירן הללי שנלכד על ידי סוכנת משטרתית שהתחזתה בחדר הצ'ט לילדה בת 13, במסגרת מבצע ללכידת עברייני מין הפוגעים בקטינים ברשת. הללי שוחח עם הסוכנת בהודעות טקסט ושיחות וידאו בוואצאפ ובסקייפ לאורך תקופה של כחודש.
בשיחותיהם, ביקש ממנה הללי לעמוד בתנוחות מסוימות, לגעת באיבר מינה, להחדיר אליו אצבעות, הציע לה הצעות בעלות אופי מיני, ונגע באיבר מינו בפניה. בגין מעשים אלו, הוגש כנגד הללי כתב אישום בגין ניסיון לאינוס קטינה לפי 345(א)(3) ו350 לחוק העונשין. בגין עבירות אלה, גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.
הללי ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. בבית המשפט טען הללי באמצעות עורכי דינו כי לא ניתן להרשיע אותו בעבירת אונס, כיוון שהנפגעת ביצעה את המעשים בעצמה. לטענתו, מקרה שבו הנפגע הוא זה שפוגע בעצמו, אינו מתאים לעבירת האונס ולסעיף 350 לחוק העונשין, כיוון שהוא אינו נחשב ל"אדם אחר", כדרישת החוק. עוד טען הללי, כי מדובר בהרשעה בעבירה "חדשנית", הפוגמת בעקרון החוקיות.
בנוסף, טען המערער כי נפל פגם בחקירה, שכן בעת החקירה הוא סבר שהוא נחקר בגין עבירה של מעשה מגונה, ולא בגין אונס. בפסק דין מקיף ביותר שנכתב על ידי כבוד השופט ניל הנדל, הובהר באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי פרשנות תכליתית המסתמכת על הערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות המין, דורשת שגם במקרים בהם הנפגע עשה מעשים בגופו שלו, ניתן יהיה להרשיע את הפוגע בעבירות מין ואונס וירטואלי.
כמו כן, עמד השופט הנדל על כך שגם מבחינה לשונית, אין מניעה לראות את הנפגע כ"אדם אחר" שדורש סעיף 350 לחוק. בנוסף, עמד השופט הנדל על כך שבשנים האחרונות התפתחה בפסיקה פרשנות מרחיבה לעבירות מין, הנשענת על הכרה במעמדם של נפגעי עבירות מין, ומתוך מודעת לסבלם. הפרשנות המרחיבה כוללת את הגבהת דרישת "ההסכמה", ומציבה את הרף להסכמה חופשית גבוה יותר מכפי שהיה בעבר.
הנדל קבע כי מבחינה מהותית ומנקודת מבטה של נפגעת העבירה, אין כל הבדל אם הללי היה משכנע אותה לפגוע בעצמה מבעד למסך המחשב או פנים אל מול פנים. המבחן המשפטי הוא, האם הנאשם גורם לאישה או לנערה להחדיר חפצים או איברים לאיבר מינה, ללא הסכמתה החופשית.
כמו כן, השופט התנגד לתזה לפיה הכרה בעבירת האונס הווירטואלי תוזיל את משמעות המילה "אונס" ותפגע בקורבנות אונס פיזי, מתוך הבנה שתחושות ההשפלה והכאב מאונס וירטואלי, יכולות להיות דומות לאונס רגיל, כאמור בעניינו של ריינהורן שהוזכר לעיל.
