כתב אישום על איומים מוגש במקרה בו נעברה עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין הקובע את עבירת האיומים. על פי החוק מי שמאיים על אדם אחר בפגיעה בנכסיו, בחירותו, בשמו הטוב, פרנסתו, או בגופו, עובר עבירת איומים שהעונש עליה 3 שנות מאסר. מתי אמירות קשות פליליות ומתי הן סתם קללה או איחול? עו"ד אלעד שאול מסביר:
על עבירת האיומים לפני חוק העונשין
סעיף 192 לחוק העונשין קובע:
"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים."
מאפייני עבירת האיומים
לא כל אמירה תוקפנית ככל שתהיה נחשבת לאיום פלילי. במקרים מסוימים אמירות קשות מאוד לא יהוו איום פלילי ובמקרים אחרים, אפילו איום מרומז יכול להיחשב איום פלילי. על פי הפסיקה של בית המשפט העליון, הביטוי המאיים צריך להיות מפחיד או מקניט "אובייקטיבית" (בעיני כל אדם סביר בנסיבות העניין) ולאיים בפגיעה שלא כדין.
כך למשל איום ברצח הוא איום פלילי מכיוון שרצח היא עבירה פלילית בעוד שאיום בתביעה הוא אינו פלילי מכיוון שתביעה משפטית היא אקט חוקי.
אם זומנת לחקירה במשטרה בחשד לאיומים עליך לגבש קו הגנה מסודר שיוכיח, לפרטי פרטים, שלא ביצעת עבירת איומים כלפי המתלונן ולהוביל לסגירת התיק הפלילי נגדך.
היסוד העובדתי של העבירה
היסוד העובדתי של עבירת האיומים הוא התנהגות שיש בה איום "בכל דרך שהיא". זוהי הגדרה רחבה של המונח איום שיכול להיות באמצעות שפת גוף, כתב, דיבור, צד ג' וכולי. עבירת האיומים יכולה אם כך להתבצע בכל אמצעי: פיזי, מילולי, ישיר, על ידי שליח ועוד.
בית המשפט העליון קבע ברע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל:
"חלקו הראשון של הרכיב ההתנהגותי בעבירת האיומים הוא המעשה הפיזי עצמו של ביצוע האיום. על פי לשון החוק, מעשה זה יכול להיעשות "בכל דרך שהיא". ניתן ללמוד, איפה, מלשון החוק, כי התנהגות המהווה מעשה איום אינה מוגבלת לצורה מסוימת והאיום יכול להימסר בכתב, בעל פה או בתנועות גוף. כמו כן, האיום יכול להימסר תוך שימוש באמצעים שונים: כתבה בעיתון, מכתב, הודעת דואר אלקטרוני וכן הלאה…".
מדובר אמנם בהגדרה רחבה של ההתנהגות, ועם זאת, מבחינים בין איום סרק לאיום של ממש, אולם אין זה משנה אם האיום מומש בפועל. הדין מתייחס לקיומו של האיום.
היסוד הנפשי של העבירה
היסוד הנפשי מתקיים בשני מישורים:
- בוחנים את המודעות של המאיים לעצם ביצוע האיום;
- בוחנים אם האיום נעשה "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו";
העבירה תתקיים אם התביעה תוכיח שהמאיים היה מודע לכך שדבריו יפחידו או יקניטו את המאוים, אפילו צפה זאת ברמה של קרוב לוודאי. גם כאן חשוב להדגיש את חשיבות הייעוץ לפני החקירה במשטרה, שכן שאלות פשוטות שישאל אתכם החוקר כמו "למה התכוונת כשאמרת את מה שאמרת?" יכולות להיות שאלות שהתשובה עליהן תקבע אם יוגש נגדכם כתב אישום או שהתיק ייסגר.
איום שנאמר באזני צד אחד כלפי צד אחר
בכך דן בית המשפט העליון ברע"פ 2038/04 שמואל לם נגד מדינת ישראל. מדובר בבקשת רשות ערעור שעניינה היקף עבירת האיומים, כאשר המאיים אמר דברי איום באזני צד אחד כלפי צד אחר.
העובדות: בתאריך 17.7.00 נפגש הנאשם עם עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה שבגבעת שמואל, ואיים בפגיעה פיזית שלא כדין באשתו. הוא אמר לעובדת הסוציאלית שהוא "גאה בגברים שמחסלים את נשותיהם" וכי "אם אשתו לא תיתן לו את הזהב אז היא תמצא את עצמה בבית הקברות".
כתב האישום היה בעניין עבירת איומים כלפי האישה. בית המשפט הפעיל את המבחן הסובייקטיבי, מבחן האדם מן הישוב, כדי לבחון אם הדברים שנאמרו הם בגדר איום. הדברים שנאמרו נבחנו כחלק מכלל הנסיבות, הקשר בין המאיים והמאוים, הרקע לדברים, והתוצאות שלהם.
בית המשפט דן בשאלה מהם האפיונים הנוספים בהם איום שמופנה כלפי אדם שהוא לא השומע (האישה) יש בו כדי לאיים על השומע (העובדת הסוציאלית)? במקרה הזה בית משפט השלום זיכה את הנאשם לאחר שקבע שאי אפשר לראות במה שנאמר לעובדת הסוציאלית – איום כלפי האישה. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי שקיבל את הערעור, והרשיע את הנאשם בעבירת איומים (נגד העובדת הסוציאלית).
הנאשם הגיש ערעור פלילי על החלטה זו ובית המשפט העליון זיכה את הנאשם לא לפני שדן בהיקף של עבירת האיומים וקבע:
- כאשר האמירה נאמרה לאדם שיש לו מעמד או תפקיד אל מול המאיים, יש בה לערער את שלוות הנפש שלו ולעורר בו פחד. במקרה כזה אפשר שהדברים שנאמרו הם גם איום כלפי מי ששמע אותם (העובדת הסוציאלית) למרות שהיא עצמה אינה יעד האיום.
- אין צורך בקשר בין המאוים שקלט את האיום (קרי העובדת הסוציאלית) ובין מושא האיום (האישה) ובמיוחד כשהדברים שנאמרו חמורים ופוגעים ומהווים איום כלפי מי שקלט אותם (העובדת הסוציאלית).
- מספיק שהמאיים היה מודע כמעט בוודאות, שהדברים שאמר עלולים להפחיד את מי שקלט את האיום (העובדת הסוציאלית)
- במקרה הנ"ל קבע בית המשפט כי בדין פסק בית המשפט המחוזי שהדברים שאמר הנאשם מהווים איום כלפי העובדת הסוציאלית (גם אם הופנו כלפי אשתו). המעמד של העובדת הסוציאלית והחומרה של האמירה מוכיחים שהמאיים העריך בהסתברות קרובה לוודאי שדבריו יפחידו אותה.
עם זאת, בהסכמת המדינה ובאופן שבו התנהל המשפט, זוכה הנאשם מאחר וכתב האישום לא נוסח באופן מדויק.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
תוכן האיום יבחן על פי מבחן האדם הסביר
על פי הפסיקה, האיום יבחן על פי מבחן אובייקטיבי של אדם סביר (אדם מן היישוב), ולא מהבחינה הסובייקטיבית של המאוים. כלומר בודקים האם אדם סביר היה מרגיש מאוים באותן הנסיבות. בפרשת לם נגד מדינת ישראל פוסק בית המשפט:
"12.כבר נקבע בפסיקתנו, כי הקביעה אם תוכן הביטוי הוא מאיים נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית. הבחינה נעשית מנקודת מבטו של האדם מן הישוב, המצוי בנסיבותיו של המאוים, ולא על פי אמת מידה סובייקטיבית ומנקודת מבטו של המאוים בלבד."
וכך נקבע גם בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל:
"לא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו הן שקובעות, אם יש בדברים משום איום או לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר…"
האבחנה בין איום לבין כאזהרה
יש להבחין בין איום לאזהרה או הבעת דעה ובמקרים מיוחדים גם בין איום לבין איחול. במקרה של איום יש למאיים שליטה על התממשות האישום.
בפרשת ליכטמן נגד מדינת ישראל קבע בית המשפט את "מבחן השליטה" לגבי האבחנה של איום כאיום או איום כאזהרה:
"…איום עצמו זו התנהגות , בדרך כלשהו, העלול לנטוע בליבו של אדם רגיל, פחד או חרדה. המבחן לקיומו של רכיב זה הוא אובייקטיבי..לענין זה יש להבחין בין איום לבין מתן אזהרה או עצה..קו הגבול בין איום לבין אזהרה אינו מדוייק. דומה כי ניתן להעזר במבחן העזר הבא: אם יש לדובר שליטה או השפעה על אפשרות התממשות האזהרה – יש לראותו כמאיים ולא כמזהיר …"
יחד עם זאת, ישנן פסיקות נוספות כגון רע"פ חאמד שם נקבע שגם במקרים בהם לנאשם אין שליטה על האיום, כגון אמירה "היום בלילה אתם מתים אינשאללה", יכול להוות איומים. בכל חשד לביצוע איומים פנות בדחיפות לעורך דין פלילי לייעוץ מעמיק ובניית קו הגנה מדויק.
כתב אישום בעבירת איומים
כאשר מוגש כתב אישום בעבירת איומים יבדוק בית המשפט אם אכן הקורבן חווה איום לפי מבחן אובייקטיבי. כתב האישום יוגש על ידי התביעה (הפרקליטות או התביעה המשטרתית) ועליה חל נטל השכנוע. כתב האישום יכלול פרטים אישיים של הנאשם, כתובתו, מספר זהות שלו, גיל, שמות עדי התביעה אשר יזומנו להעיד נגד הנאשם, כאשר העד המרכזי הוא המתלונן עצמו.
התביעה תציין את הנסיבות והעובדות שיוצרות את העבירה הפלילית עליה עומד הנאשם לדין: המועדים והזמניים שהעבירה בוצעה, כיצד איים הנאשם, תוכן האיום (מדובר בעבירה מילולית ולכן יש חשיבות לפרט את תוכן המילים בכתב האישום), וכולי.
שיקולים לעניין העונש
השיקולים להקלה בענישה בעבירת האיומים הם היקף האיום, הכוונה של המאיים לממש את האיום בפועל, עברו הפלילי, גילו, מצבו הבריאותי והכלכלי, נסיבותיו האישיות, הבעת אחריות/חרטה וכולי.
החוק לא מבחין בין סוגי האיומים: פיזיים או איומים בשם הטוב או בפרנסה. איומים על פגיעה בשם הטוב או בפרנסה ניתנים לפירושים שונים וקשה להוכיחם מעל לספק סביר, ולכן איומים לגבי פגיעה פיזית ואיומים בתוך המשפחה הם איומים שבדרך כלל קל יותר להוכיח.
יחד עם זאת חשוב לשים לב שעבירת איומים יכולה בקלות להפוך לעבירות סחיטה באיומים שהיא עבירת פשע שדינה מאסר ארוך ומשמעותי. כל דרישת נכס בכוח או איום שאם לא תבוצע פעולה מסוימת יגרם נזק לקורבן, יכולה להפוך את האירוע מתיק קל יחסית לתיק חמור בהרבה.
מדובר בעבירת "אלימות" שבתי המשפט מחמירים איתה ולכן חשוב לפנות לעורך דין פלילי.
החשיבות בייצוג של עורך דין
עבירת האיומים קשורה לפרשנות, ולכן חשוב מאוד להיעזר בייצוג של עורך דין מומחה בתחום, כדי שיחלץ את הנאשם מהסבך הפלילי. עורך דין בעל ותק וניסיון יכול לבטל את האישום או ההרשעה או להביא לגניזת התיק באמצעות מו"מ, הוכחת כשלים בחומרי הראיות, או באי עריכת שימוע לפני שהוגש כתב האשום, או גם בהליך של הסדר מותנה (בתשלום קנס ופיצויים).
עורך הדין אלעד שאול מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל מומחה בדין הפלילי בחוק ובפסיקה, ילווה אותך לאורך החקירה ובמהלך ההליך הפלילי במומחיות מיוחדת ומסירות. אם הוגש נגדך כתב אישום בעבירה איומים חשוב שלא תתמודד לבד. הייצוג של עורך הדין אלעד שאול יבטיח לך שירות משפטי מעולה, מקצועי, ואיכותי, וכן דיסקרטיות לאורך כל ההליך.
