הלכת בן חיים היא הלכה תקדימית בנושא של דיני החיפוש ופסלות ראיות. מדובר בפרשה תקדימית ופסק דין פורץ דרך בעל השפעה גם על התנהלות חיפושים על ידי המשטרה.
פסק הדין דן בחוקיות שנוגעת בחיפושים, ובדרישת ההסכמה מדעת של החשוד לחיפוש המשטרתי.
פסק דין בין חיים כולל 3 מקרים : פרשת בן חיים, פרשת ג'יבלי, ופרשת עייש.
במסגרת פסק הדין התקבלו ערעורם של 2 מתוך 3 המבקשים (בן חיים וג'יבלי) והם זוכו מאשמה לאחר שנפסלו ראיות שגרמו להרשעתם. הערעור של המבקש השלישי (עייש) נדחה והרשעתו נשארה על כנה.
השופטים שישבו לדין : דורית ביניש, עדנה ארבל, ויורם דנציגר. דעת הרוב של השופטות ביניש וארבל קבעה, שיש לפסול ראיות שאותרו לאחר שנפלו פגמים בחוקיות החיפוש. האבחנה בין דעת הרוב אל מול דעת המיעוט של השופט דנציגר הייתה בהנמקה של התוצאה.
פרשת בן חיים
בחודש מאי 2007 ביצעו שוטרים סיור שגרתי והבחינו באברהם בן חיים תושב נתניה בן 60. הם דרשו שיזדהה ובדקו את שמו במסוף המשטרתי, שם גילו שיש לו עבר פלילי.
השוטרים ביקשו מבן חיים לרוקן את כיסיו, ולאחר שעשה זאת התגלתה סכין שהחזיק בכיסו.
בן חיים הסביר לשוטרים שהסכין משמשת אותו לקילוף פירות, אבל השוטרים לא קיבלו טענה זו ועיכבו אותו לחקירה במשטרה כשהוא חשוד בהחזקת סכין שלא כדין. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט שלום.
בית משפט השלום
בית משפט השלום זיכה את בן חיים וקבע שאין יסוד לחשד סביר נגדו. בית המשפט פסל את הראיה של הסכין מהטעם שהחיפוש לא היה חוקי, וקבע, שהסכין אינה מהווה ראיה במקרה זה.
הערעור לבית המשפט המחוזי
המדינה הגישה ערעור על הזיכוי לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור, ובן חיים הורשע בעבירת החזקת סכין. נקבע, שגם אם החיפוש לא היה חוקי – אין לפסול את הראיה, שכן על פי הלכת "פרי העץ המורעל" שיקול הדעת בנוגע לפסילת ראיה שהושגה שלא כדין נתון עדיין לבית המשפט. (הלכת "פרי העץ המורעל" באה מהמשפט הפלילי האמריקאי, ולפיה, אי אפשר להשתמש במשפט פלילי בראיות שהושגו תוך כדי עשיית מעשה פסול או בדרך שנעשתה באופן בלתי חוקי).
פרשת ג'יבלי
במקרה זה שוטרים הגיעו בעקבות מידע מודיעיני לביתו של ג'יבלי שהתגורר עם אמו, וביקשו לחפש סמים. האם הצהירה וחתמה לפני השוטרים שאינה מתנגדת לחיפוש בבית ובחדר של בנה שלא היה באותה עת בבית. במהלך החיפוש מצאו השוטרים סמים מסוכנים, וג'יבלי הואשם בהחזקת הסמים.
בית משפט השלום
בית משפט השלום קיבל את הראיה שנמצאה והרשיע את ג'יבלי בהחזקת סמים. החתימה של אימו פורשה כהסכמה לביצוע החיפוש.
הערעור בבית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי השאיר על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום, וקבע, שגם אם החיפוש היה לא חוקי, לא היה בו כדי לפסול את הסמים כראיה.
פרשת עייש
עייש הואשם בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הסמים נמצאו בביתו במסגרת חיפוש שעשתה המשטרה אשר קיבלה קודם לכן מידע מודיעיני בקשר לכך.
בית משפט השלום
בית משפט השלום קבע שהייתה הסכמה לחיפוש הסמים, מאחר ואשתו של עייש חתמה על דו"ח חיפוש שנעשה בהסכמה.
בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי השאיר את פסק הדין של בית משפט השלום, וקבע, שבקשתם של השוטרים לקבל הסכמה לחיפוש, מראה שהייתה מודעות לכך, שכן ניתן היה לסרב לחיפוש זה.
על ההחלטות הנ"ל הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון בתיק רע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נגד מדינת ישראל (6.3.2012).
בית המשפט העליון דן במאוחד בשלושת הערעורים שהוגשו בתיק בנושא של דיני החיפוש וקבילות ראיות.
ההגנה טענה שיש לפסול את הראיות שהושגו מאחר והסכמה אינה מכשירה חיפוש, והחיפושים נעשו שלא כדין. כמו כן לחיפוש לא היה מקור הסמכה בדין, וחיפוש ללא סמכות הינו מנוגד לחוקיות המנהל. כמו כן נטען שגם אם ההסכמה מכשירה חיפוש, זו צריכה להיות הסכמה מדעת ומתוך מודעות לאפשרות לסרב לחיפוש.
נקבע בדעת רוב שההסכמה של החשוד יכולה להכשיר חיפוש גם אם אין חשד סביר להנחה שהוא מחזיק בחפץ אסור. עם זאת, הסכמה לחיפוש צריכה להיות כאמור הסכמה מדעת. הסכמה מדעת היא מצב שבו על השוטרים להסביר לחשוד וליידע אותו שיש לו זכות מלאה לסרב לחיפוש, מבלי שהסירוב יפעל כנגדו. במידה והשוטרים לא מיידעים את החשוד בכך, החיפוש יכול להיות לא חוקי והראיה שתימצא – עשויה להיפסל.
כמו כן נפסק שלא צריך הסכמה לחיפוש אם האדם מתנהל באופן חשוד, אם יש למשטרה מידע לגבי עבירה שנעשתה במקום בו הוא נעצר, או אם יש למשטרה תיאור של חשוד שביצע עבירה פלילית באזור זה. לעניין חוקיות החיפוש נטען כי בסיסה בפקודת סדר הדין הפלילי שקובע את הסמכות לחיפוש ללא צו שיפוטי אם יש יסוד סביר שבוצע פשע.
בית המשפט העליון בראשות השופטת דורית בייניש קיבל את הערעור של בן חיים וקבע שבאותו מקרה לא הייתה הסכמה מודעת של בן חיים לחיפוש, כי לא ניתנה לו אפשרות לסרב לחיפוש. כמו כן נקבע שקבלת ראיה לגבי הסכין פוגעת באופן בלתי מידתי בהליך ההוגן.
האגודה לזכויות האזרח הדגישה את הפער הקיים בין המשטרה והאזרח הפשוט וטענה שההסכמה שניתנה לחיפושים היא חשודה, שכן היה בה כדי ויתור על הזכות לפרטיות. המדינה טענה מנגד, ששוטר רשאי לעשות חיפוש בהסכמה ואין לפגוע בזכות המשטרה לאכיפת החוק. כמו כן בעניין עייש גם אם התקבלה הסכמה של "מי שתופס מקום" (אישתו של עייש) לחיפוש – זו נחשבת להסכמה מדעת.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
הנושאים שעלו בפסק הדין
קביעות בית המשפט העליון בקשר ל"הסכמה" כמקור לסמכות לצורך החיפוש
על פי דעת הרוב של השופטות ביניש וארבל – הסכמה של אדם שהיא הסכמה מדעת – מכשירה חיפוש גם אם אין מקור סמכות לכך בדין. כאשר מדובר בהסכמת אמת הפגיעה בפרטיות פחותה.
הוראות חוק שמתייחסות לחיפוש על גוף האדם או בבית מראות שהמחוקק ביקש לאפשר את ההחלטה לגבי עריכת חיפוש, לשיקול דעת השוטר. לשוטר יש רשות לערוך חיפוש ללא הסמכה מפורשת בדין ובתנאי שיקבל הסכמת מדעת.
השופט דנציגר בדעת מיעוט קבע שכאשר החיפוש אינו חוקי זו הפרת הזכות להליך הוגן.
קביעות בית המשפט באשר לתנאים הנדרשים לגיבוש של הסכמה מדעת
השופטת ביניש קובעת בפסק הדין שהסכמה מדעת לבצע חיפוש, היא הסכמה מתוך מודעות שיש לאדם לאפשרות שיש לו, שלא להסכים לבצע את החיפוש. אזרח מן השורה אינו יודע שיש לו זכות לסרב לחיפוש ומכאן נובעים פערי כוח בין אזרחים ומשטרה.
כדי שתהיה הסכמה מדעת, השוטר צריך להסביר לאזרח שיש לו זכות לסרב לבצע את החיפוש ושהסירוב לא יפעל נגדו. וכך, המשטרה מוסמכת לעשות חיפוש שמתבסס על הסכמה מדעת.
קביעות בית המשפט לעניין פסלות ראיות על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית
נושא נוסף שנדון בפסק הדין הוא ענין פסלות הראיות על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
בית המשפט קבע כי בעניין עייש לא נפל פגם בחוקיות החיפוש, שכן הסכמתו של עייש לא היתה המקור יחיד לחיפוש.
לעומת זאת, בעניין בן חיים וג'יבלי יש לפסול את הראיות מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית. לפי דעת הרוב בפסק הדין, מדובר בחיפושים שבוצעו בחריגה מסמכות ופגיעה בפרטיות כאשר עסקינן במקרה של עבירות קלות יחסית. כך שגם אם יזכו את הנאשמים – לא יגבה מחיר ציבורי גבוה. מכאן שיש לפסול את הסכין בעניין בן חיים ואת הסמים בעניין ג'יבלי.
השופט דנציגר נימק את התוצאה של פסילת הראיות אחרת. לטענתו, דוקטרינת הפסילה המנהלית אינה חלה בגלל החומרה הפחותה של העבירות. הדוקטרינה צריכה לחול גם בעבירות חמורות, וצריך לאפשר פסילה של ראיה חפצית בהתאם לאי החוקיות של הדרך שבה היא הושגה.
הצורך בהסכמה מדעת לחיפוש כאשר אין חשד סביר לביצוע העבירה
בית המשפט העליון פסק שכדי שההסכמה של חשוד תאפשר חיפוש כאשר אין חשד סביר לביצוע עבירה – ההסכמה צריכה להיות הסכמה מדעת. הסכמה מדעת שנותן אדם יכולה להכשיר חיפוש שאין לו מקור סמכות בחוק. המשטרה חייבת להסביר לאזרח כי יש לו זכות לסרב והסירוב לא יעמוד לחובתו.
הסכמה מדעת אפשרית כאמור רק כשהמשטרה מסבירה לחשוד שהוא רשאי לסרב לחיפוש והדבר לא ישמש נגדו.
השופט דנציגר קבע בדעת יחיד כי החיפושים אינם חוקיים בשל כך שאין הסמכה למשטרה לבצע חיפוש על בסיס הסכמה בלבד.
התוצאות של פסק הדין
הערעור של עייש נדחה ללא הצורך לקבוע אם היתה הסכמה מדעת, מאחר והחיפוש נעשה שם לפי מידע מודיעיני. ההרשעה נשארה בעינה.
הערעורים של בן חיים וג'יבלי התקבלו ובית המשפט קבע שהחיפושים נעשו שלא כדין מאחר ולא היתה הסכמה מדעת (השופטות בייניש וארבל).
לפי השופט דנציגר הנימוק לקבלת הערעורים הוא שלא היה מקור חוקי לחיפוש.
בית המשפט פסל את הראיות שנמצאו בחיפוש בעניין בן חיים וג'יבלי וזיכה את שני הנאשמים.
ההשלכות של פסק דין בן חיים
בעקבות פסק דין בן חיים תיקים פליליים רבים מאוד בוטלו על ידי התביעה המשטרתית עוד לפני שהגיעו לבית המשפט.
כמו כן בית המשפט העליון הנחה את המשטרה לנסח נוהל רשמי לגבי היקף סמכות עריכת החיפוש והתנאים לחיפוש בהסכמה : השוטר צריך לבקש הסכמה לחיפוש, ולהבהיר למי שנדרש לעשות אצלו חיפוש, שיש לו זכות לסרב לחיפוש, ואם יסרב – החיפוש לא יפעל נגדו. אם הנוהל הזה לא יתבצע, הראיות עלול להיפסל על ידי בית המשפט.
מדוע פסק דין בן חיים הוא פסק דין תקדימי ?
המשפט הישראלי בתחילת דרכו לא קיבל את הלכת "פירות העץ המורעל", וראיות נפסלו בשל טיעונים שעלו מדיני העונשין והנזיקין. המפנה בפסיקה חל עם חקיקת זכויות היסוד המהוות כשלעצמן אבן דרך בכל המשפט הישראלי. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק טבעו שינוי מהותי ובסיס בזכויות אדם (ראו לדוגמא: זכות השתיקה, הזכות להליך הוגן, זכות הייצוג, הזכות לאי הפללה וכולי).
ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי (ניתן ב- 4.5.2006) מהווה נדבך נוסף בכל הקשור להתנהלות שתוצאתה פסילת ראיות. פסק הדין ניתן בהסתמך בין היתר על דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שקבעה את הכלל של פסלות ראיות יחסי, לפיו יכול בית המשפט לבדוק אם לפסול ראיה בהתאם לנסיבות שכרוכות בהשגתה.
הלכת בן חיים משנת 2012 אשר נפרשה כאן להלן, מהווה שינוי דרמטי נוסף בנושא של חוקיות חיפושים וקבילות של ראיות חפציות שהתגלו בחיפוש. מדובר בהחלט בתקדים חשוב בכל הנוגע למה אפשר או אי אפשר לעשות במסגרת חיפוש משטרתי. פסק הדין מלמד כי קיימים כללים לגבי חיפוש משטרתי, שבמידה ולא מקיימים אותם – הראיות שימצאו בחיפוש עלולות להיפסל במשפט.
נחקרתם או נערך אצלכם חיפוש ללא הסבר על הזכות לסרב? ייתכן שהופרו זכויותיכם – פנו לעו"ד אלעד שאול ושות' לבחינת חוקיות ההליך ולמיצוי מלא של ההגנה שמגיע לכם.
