בהליך הפלילי מצופה מעדים וחשודים למסור את גרסת האמת שלהם עוד בחקירת המשטרה ולדבוק בה לאורך המשפט. אך מה קורה כשחשוד או נאשם מסתיר מן החוקרים גרסה שעולה רק בשלב מאוחר יותר של החקירה או של ההליך המשפטי? במקרה זה נקראת עדותו 'עדות כבושה'. במאמר זה, עו"ד אלעד שאול מסביר מהי עדות כבושה, באילו מקרים היא תתקבל ומה יהיה משקלה במהלך החקירה או המשפט:
מהי עדות כבושה?
עדות כבושה הוא מונח משפטי המתאר מצב בו אדם "כבש בליבו" עדות, לא חשף אותה בפני החוקרים בשלבים המוקדמים של החקירה, ורק בשלב מאוחר יותר בחר לגלות אותה. העדות יכולה להיחשף במהלך חקירת המשטרה, במסגרת השלמות חקירה ואף במהלך שמיעת העדים בבית המשפט לאחר הגשת כתב אישום. אדם שהציג עדות כבושה יידרש להסביר מדוע הוא מבקש לשנות את גרסתו, בפרקטיקה, העד נדרש לספק הסבר מניח את הדעת. אם לא יספק הסבר מניח את הדעת, משקל העדות יהיה נמוך בעיני בית המשפט, לא ייתנו בה אמון ועלולה להיפגע גם מהימנות העד עצמו.
באילו מקרים יכולה להתרחש עדות כבושה?
על מנת להבין טוב יותר את המונח המשפטי, נסקור כמה דוגמאות למקרים בהם אדם יכול לכבוש את עדותו:
עד שלא רוצה להפליל אדם קרוב
מקרה אחד הוא עד ראייה שזומן להעיד במשטרה בנוגע לעבירה שבוצעה על ידי אדם שקרוב אליו. בחלק מהמקרים, העד לא ירצה לסבך את חברו והוא יכול למסור עדות שמסתירה את האמת – למשל, שלא היה בזירת האירוע או שלא ראה את המקרה. גרסתו הראשונית היא האותנטית ביותר וזוכה למשקל הראייתי הרב יותר. מאוחר יותר, לאחר סיום החקירה והגשת כתב אישום, האירוע נידון בבית המשפט והעד נקרא להעיד. אם העד יחליט לספר את האמת ולשנות את גרסתו לפיה הוא דווקא היה במקום וראה את האירוע, הרי שהוא למעשה "כבש" את עדותו בחקירתו במשטרה וכעת חשף את גרסתו האמיתית לכאורה. הוא כמובן יצטרך לספק הסבר מניח את הדעת, אחרת הגרסה לא תתקבל.
הפעלת לחץ בתחנת המשטרה
מקרה נוסף שיכול להוביל לכבישת עדות הוא זימון חשוד לתחנת המשטרה וחקירתו תחת אזהרה. לעיתים בחדר החקירות מופעל לחץ כבד על החשוד להודות בחשדות המיוחסים לו. בעיקר בחשודים נורמטיביים שלא מרבים להיחקר במשטרה, הלחץ, הצעקות והאיומים עלולים לגרום לחשוד למסור גרסה ראשונה שמפלילה אותו בביצוע העבירה או שלא כוללת את כל הפרטים החשובים להגנתו. בשלב מאוחר יותר החשוד משכיל לפנות לעורך דין פלילי, להתייעץ ולהבין את זכויותיו. בשלב זה, סביר להניח שעורך הדין יסביר לנחקר שהוא מסר גרסה מפלילה או חסרה בשל הלחץ שהופעל עליו ושעליו לנסות ולתקן את הנזקים שגרם ולמסור גרסה מלאה לאחר ייעוץ משפטי מעמיק ופרטני. הגרסה המאוחרת היא עדות כבושה והיא מצריכה הסבר משכנע במיוחד כדי שתתקבל.
ייעוץ משפטי שגוי
אחד המקרים המקוממים ביותר בו אני נתקל כעורך דין פלילי מנוסה, הוא חשוד שבחר למסור גרסה מפוקפקת בעצתו של עו"ד שלא עוסק בדין הפלילי. ייעוץ משפטי כזה עלול לגרום נזק לחשוד מכיוון שגרסה שנמסרה לאחר קבלת ייעוץ משפטי משקלה הראייתי רב ובית המשפט יוצא מנקודת הנחה שחשוד שהתייעץ עם עורך דין פלילי מסר עדות מרצונות החופשי ובאופן שקול. אחד האתגרים הגדולים בהם אנו נתקלים במשרד, הוא הניסיון לשפר ולשפץ נזקים שנעשו על ידי יועצים שקדמו לנו, בניית קו הגנה מאוחר יותר ומסירת "עדות כבושה" לצד הסבר מניח את הדעת לנסיבות מסירת העדות.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
משקל העדות הכבושה ומה לעשות כדי שתתקבל?
עדות כבושה מציגה דילמות משפטיות מורכבות בפני מערכת המשפט. כך למשל, מדוע לא בחר העד לחשוף את גרסתו המלאה לאירועים מוקדם יותר? האם מתן העדות הכבושה מעידה על כך שהעד משקר? האם ניתן להסיק מעצם העדות הכבושה שהעד לא אמין? איזה משקל ראוי לייחס לעדות זאת לעומת העדות המוקדמת יותר של העד? הכלל לפיו משקל העדות הכבושה נמוך מאוד נועד לתמרץ עדים לחשוף את עדותם המלאה כבר בתחילת החקירה ולא להסתיר אותה למועד מאוחר יותר. אם יכבשו את העדות, בית המשפט לא יאמין בהם ויעדיף את הגרסה הראשונית על כל המשתמע מכך. דבר זה יכול להטות את כף המאזניים לרעת אותו עד, או לרעת הנאשם, שיתקשה לשמור על חפותו ועל האינטרסים שלו.
פסיקת בתי המשפט בנושא
בהיסטוריה המשפטית בישראל ישנם תקדימים בבית המשפט ביחס לעדות הכבושה והמשקל שיש להעניק לה במסגרת ההליך. ככלל, בית המשפט בישראל מייחס לעדות כבושה משקל נמוך יותר מאשר לעדות רגילה שנמסרה בהזדמנות הראשונה. הסיבה היא שהעדות שנכבשה מגיעה בשלב מאוחר יותר של ההליך הפלילי וסותרת את תיאור האירועים שנמסר על ידי העד בשלב מוקדם, סמוך לאירוע ולפני שהספיק לשפץ את עדותו. העד שכבש את עדותו סובל מחוסר אמינות מסוים בעיני בית המשפט והדבר יכול להשפיע על סיכויי ההרשעה בתיק הפלילי. אם כן, מדוע לא פשוט לפסול כל עדות כבושה ולהעדיף באופן אוטומטי את העדות הראשונה? את התשובה ניתן למצוא בפסיקת בתי המשפט שמעדיפים לא לפסול ראיות לחלוטין אלא לקחת אותן בחשבון בערבון מגובל. בתי משפט בהליך הפלילי נוטים להעריך יותר עדויות שניתנו סמוך יותר לאירוע העברייני מכיוון שבעת העדות האירוע טרי יותר בזיכרונו של העד והוא מוסר אותה לפני שהספיקו להטות את דעתו, להשפיע עליו או לשבש את גרסתו.
פסק דין יעקב שמש בבית המשפט העליון
פסק דין יעקוב שמש נדון בבית המשפט העליון בשנת 1987 והוא תקדים מפורסם בעניין מתן עדות כבושה. באותו מקרה הוגש כתב אישום בגין רצח קצין שירות בתי הסוהר רב כלאי רוני ניצן ז"ל בידי קבוצת עבריינים הכוללת את הרצל אביטן, שמעיה אנג'ל ויעקוב שמש. במהלך הדיון המשפטי ניתנה עדות כבושה לגביה קבע בית המשפט העליון את ההלכה השולטת עד היום:
עדות כבושה ערכה מועט אלא אם כן ניתן הסבר מתקבל על הדעת על שום מה נכבשה העדות עת רבה (בית המשפט העליון בע"פ 677/84 יעקב שמש ואח' נגד מדינת ישראל). אם כן, כדי שלעדות כבושה יהיה ערך צריך העד לספק "הסבר מניח את הדעת" לשינוי הדרמטי שעשה בעדותו החדשה, אחרת משקל העדות יהיה נמוך ביותר והיא תשפיע פחות על תוצאת ההליך המשפטי.
מהו הסבר מניח את הדעת?
כפי שניתן להבין מהפסיקה בעניינו של יעקב שמש, בית המשפט מייחס חשיבות פחות לעדות כבושה. אך מנגד, קבע בית המשפט כי גם לכלל זה קיים יוצא מן הכלל. אם העד יכול לספק הסבר משכנע לכבישת העדות, בית המשפט רשאי להאמין לעדות הכבושה ולתת לה משקל ראייתי רב כפי שניתן לעדויות אחרות. במקרים מסוימים, בית המשפט אפילו יכול להעדיף את העדות הכבושה על פני העדות הראשונה. חשוב לציין שאם בית המשפט השתכנע מטיב ההסבר וקיבל אותו, הוא לא מייחס חשיבות למשך הזמן שהעד הסתיר את עדותו והוא מקפיד לייחס לעדות משקל מלא. מדוע העד לא חשף את עדותו כבר בשלבים הראשונים? יכולות להיות לכך סיבות רבות:
- בושה או שמירה על פרטיות – לפעמים עדים לא מעוניינים לשתף פעולה ולחשוף פרטים אישיים הנוגעים אליהם. לכן לפעמים ניתנות עדויות חסרות והעד עלול להשמיט פרטים כדי לשמור על צנעת הפרט שלו. הדבר מאפיין בעיקר קורבנות לעבירות מין שלא חושפות את מלוא גרסתן מטעמי בושה או צנעת הפרט ורק בשלב מאוחר יותר אוזרות אומץ להגיש תלונה במשטרה ולספר את מלוא הגרסה.
- התכחשות למציאות – גם הסבר זה נוגע במקרים רבים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית או לקורבנות אלימות במשפחה שמעדיפים לא לדבר על המקרה על מנת להימנע מחוויה חוזרת של האירוע הטראומטי.
- חשש לחיי העד – הסבר נוסף הוא חשש של העד לחייו או לשלומו. כך לדוגמא בתיקים בהם מעורבים ארגוני פשע או עבריינים הידועים באכזריותם, עד מסוים יכול לחשוש לשלומו או לשלום אנשים הקרובים אליו אם יחשוף את הגרסא המלאה של עדותו.
- עד מדינה – עד מדינה הוא עבריין שלקח חלק בביצוע עבירות פליליות. ברוב המקרים, בתחילת החקירה מוסר העד גרסה שקרית התואמת את גרסאות שותפיו לפשע. רק בשלב מאוחר יותר, כשמצליחה המשטרה לשכנע אותו לחתום על הסכם עד מדינה הוא מחליט למסור "עדות ניקיון" ומספר את עדותו הכבושה.
אלו כמובן רק מספר דוגמאות ספציפיות, ויכולים להיות עוד הסברים שיתקבלו כהסברים המניחים את הדעת בנוגע למתן עדות כבושה. אם נחקרתם במשטרה תחת אזהרה ואתם שומרים בליבכם גרסה, פנו לעורך דין פלילי לקבלת ייעוץ, ייתכן שהדבר הנכון לעשות הוא למסור את העדות הכבושה ולמצוא הסבר מניח את הדעת לכך בהקדם האפשרי.
הסברים שאינם מניחים את הדעת
לצערי כעורך דין פלילי אני נתקל בעשרות מקרים של חשודים נורמטיביים שלא מסרו גרסה מלאה מיד בחקירתם הראשונה מתוך לחץ, בילבול, טראומה או חוסר היכרות עם ההליך. בתי המשפט קבעו שלא מדובר בהסבר מניח את הדעת, חשודים מקבלים את הזכות להיוועץ עם עורך דין בתחילת חקירתם ואם החליטו לוותר על הזכות להתייעץ הם מנועים מלהתלונן על הגרסה החסרה שמסרו. כמי שמלווה מאות לקוחות נעדרי עבר פלילי שזומנו לחקירה במשטרה לראשונה, אני רואה אין סוף מקרים של אי הבנה של הנחקר את גודל הצרה אליה הוא נקלע, לקיחת הסיטואציה בקלות ראש מתוך מחשבה "לי זה לא יקרה" ועוד.
ההבדל בין "עדות כבושה" לבין "שתיקת הנאשם"
חשוב להבחין בין שני מושגים משפטיים שנראים חופפים. המונח "עדות כבושה" יכול להתייחס גם לנאשם עצמו וגם לעד במשפט הבוחרים למסור עדות מאוחרת עם פרטים שהסתירו בליבם. המונח "שתיקת הנאשם" מתייחס אך ורק לנאשם במשפט שבוחר לשמור על זכות השתיקה ולא לענות לשאלות שמופנות אליו במסגרת הדיון. הבילבול בין המונחים נובע מכך שבשניהם גורם מרכזי במשפט לא מספק את מלוא עדותו ואף שותק לחלוטין. אך ההבחנה ביניהם חשובה, מכיוון שבמקרה של שתיקת הנאשם הראיות נגדו מתחזקות בעוד שעדות כבושה משקלה נמוך יותר אך היא לא מחזקת את הראיות הנגדיות.
נותרתם עם שאלות נוספות? זקוקים לייעוץ או ייצוג? אל תהססו להשאיר פרטים או לחייג אל עו"ד אלעד שאול,
יוצא רשויות התביעה, פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי).
