הגנה עצמית בחוק
חוק העונשין (תשל"ז) של מדינת ישראל מפרט מספר מצבים שונים שבהם ניתנת "הגנה", לאדם אשר ביצע עבירה. במצב זה החוק מתאר את הפעולה שנעשתה כעבירה של ממש, אך פוטר את מבצע העבירה מאחריות פלילית למעשיו, שכן בנסיבות העניין מן הראוי שלא להעניש את האדם.
אחת ההגנות המפורסמות מסוג זה היא טענת ההגנה העצמית – אדם אשר טוען שהוא אכן עבר על דברי החוק, אך עשה זאת כדי להגן על עצמו, חייו או בריאותו. להגנה זו מספר מרכיבים ושלבים, אך עיקרה נקבע בסעיף 34י לחוק העונשין אשר קובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו…".
הגנה זו, שקיימת בצורה זו או אחרת בכל שיטות המשפט המודרניות, מעניקה לגיטימציה לפעולות שעשה אדם כדי להגן על חייו, חירותו או רכושו, גם אם בנסיבות רגילות אותן הפעולות היו נחשבות לעבירה פלילית של ממש. ההיגיון שמאחורי עבירה זו מובן באופן אינטואיטיבי לכל אדם: במצבים רבים בהם אדם אחד תוקף אחר, אין זה ראוי וצודק לדרוש מהמותקף שיעמוד בחיבוק ידיים ויניח לתוקפו לפגוע בו.
אמנם, כבר בסעיף החוק הנ"ל מפורט הסייג החשוב ביותר לטענת הגנה זו: "…אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". כלומר, כאשר האדם אשר טוען שפעל מתוך הגנה עצמית הוא שיצר, בהתנהגות פסולה, את הסיטואציה בה היה יכול לצפות מראש שיותקף, לא יהיה משקל לטענת ההגנה העצמית, שכן היה עליו להימנע מליצור את הסיטואציה.
טענת הגנה עצמית במשפט פלילי
בהליך משפטי פלילי, לאחר הגשת כתב האישום לבית המשפט, על הנאשם להגיש את כתב הגנתו. בכתב הגנתו נדרש הנאשם לפרט מה עמדתו ביחס לאישומים המיוחסים לו – האם הוא כופר בכלל טענות הקטגוריה ותובע שזו תוכיח בראיות את האשמותיה, או לחילופין האם הוא מודה בחלק מהאישומים.
תחת טענות אלו, הנאשם עשוי לטעון כי הוא אכן עשה את הפעולות המיוחסות לו, אך הוא אינו נושא באחריות פלילית שכן הוא פעל בנסיבות אשר יוצרות "הגנה" משפטית. אם נאשם בדין פלילי מבקש לטעון שפעל להגנתו העצמית, יהיה עליו לטעון דבר זה בכתב ההגנה שמוגש מיד לאחר הגשת כתב האישום בבית המשפט.
אמנם, כיוון שלמעשה הנאשם הודה בפעולות המיוחסות לו, הרי שמעתה יהיה מוטל עליו להוכיח שפעל מתוך הגנה עצמית בשלב הראיות וחקירת העדים. החוק, והאופן שבו פורש בפסיקות השונות של בתי המשפט, קובעים ש"הגנה עצמית" מתקיימת רק בהתקיים מספר תנאים מצטברים:
ראשית כל, בתי המשפט דרשו שפעולת ההגנה העצמית תהיה מיידית, כלומר שפעולת ההגנה נדרשה באופן מיידי כדי לנטרל תקיפה. כדי להבחין האם הפעולה אכן היתה דרושה באופן מייידי, בוחנים בתי המשפט האם היא נעשתה מייד לאחר או תוך כדי מעשה התקיפה כנגד הנאשם, ואם היא הופסקה מיד לאחר שהאיום נוטרל.
אם פעולת ההגנה נעשתה או נמשכה לאחר שהתקיפה עצמה נגמרה כבר, יש בכך כדי להעיד שהפעולה עצמה לא נועדה רק כדי להגן על המותקף. שנית, על הפעולה להיעשות בתגובה לתקיפה שלא כדין, כלומר שהתוקף שכנגדו נעשתה פעולת ההגנה, פעל באופן לא חוקי.
לא נדרש שהתוקף יעשה אחת מפעולות שמתוארות בחוק העונשין כתקיפה אלא די בפעולה בעלת מטרה זדונית שאמורה לפגוע באינטרס מוגן (חיים, חירות, רכוש וכד') ופעולה שאסורה על פי חוק כדי שזו תיצור זכות של המותקף להגנה עצמית.
שלישית, נדרשת סכנה מוחשית כתוצאה מפעולות המתקיף. כדי שפעולת הנאשם תיחשב ל"הגנה עצמית", לא די באיום שעתיד להתממש עוד הרבה זמן או איום מעורפל מאוד למשהו רע שעתיד לקרות. על האיום להיות "מוחשי" – איום שניתן לזהות ולצפות ברמה סבירה של וודאות שהוא אכן עתיד להתקיים. אמנם יצוין כי המגן לא חייב לחכות שהתוקף יבצע פעולה כדי להגן על עצמו, הוא יכול לפעול ראשון כדי למנוע את התקיפה.
הדרישה הרביעית היא הנחיצות והפרופורציה, על המגן לפעול רק במידה הנחוצה כדי להגן על עצמו ובאופן פרופורציונאלי למידת האיום. בדומה לדרישת המיידיות, החוק אינו מגן על אדם שהמשיך לפעול לאחר שתוקפו היה מנוטרל, או אדם שנקט באמצעים חמורים יותר שכלל לא היו נחוצים לשם נטרול האיום.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
חוק דרומי
בחורף שנת 2007 אירע מקרה אשר טלטל את מדינת ישראל וחולל שינוי של ממש בחוק העונשין ובהגנת "ההגנה העצמית". אדם בשם שי דרומי, חקלאי מחווה הסמוכה ליישוב מיתר שבנגב, ירה בשני פורצים אשר חדרו לשטחו לשם גניבת ציוד חקלאי ורכוש, אחד מן הפורצים נהרג כתוצאה מן הירי ואילו השני נפצע בלבד. בעקבות הירי נעצר שי דרומי והוגש כנגדו כתב אישום באשמת הריגה של אותו הפורץ בטענה שלא נשקפה כל סכנה מיידית לחייו.
הגשת כתב האישום חוללה סערה תקשורתית רחבה. רבים ממתיישבי הנגב הביעו את זעמם על כך שכתב האישום הוגש על אף שלא היה ספק כלל באשר לכוונותיהם של הפורצים לגנוב את רכושו של דרומי. מבין הטענות שהועלו אז נטען שהמדינה איננה מגינה על חקלאי הנגב מפני מכת פריצות נרחבת, ומאידך היא מאשימה את החקלאים כשהם מבקשים להגן על עצמם.
בעקבות המחאה הציבורית, ובעוד ההליך בעניינו של דרומי טרם הסתיים, הוחלט בכנסת להעביר תיקון לחוק העונשין אשר מרחיב את הגנת ההגנה העצמית גם לאדם שפעל כדי להגן על קניינו ורכושו מפני פורצים.
בעקבות השינוי שנעשה בנוסח החוק, החליט בית המשפט לזכות את דרומי מאשמת ההריגה מחמת הספק. התיקון הנ"ל לחוק העונשין קבע כי ההגנה לא תחול במקרה בו ננקטו אמצעים שאינם סבירים בעליל, אך השופטים שנחלקו בדעותיהם לא הגיעו להסכמה האם השימוש בירי במקרה המדובר אכן עולה כדי אמצעי בלתי סביר בעליל או לא.
מה נחשב הגנה עצמית
לסיכום, חוק העונשין קובע שאדם אשר פעל באופן פרופורצינאלי ונחוץ למול סכנה מוחשית ומיידית שנעשית שלא כדין, כדי להגן על חייו וחירותו, יהיה פטור מאשמה פלילית בגין פעולותיו. אמנם התנאים המדוקדקים, בנוסף לדרישה המסייגת את ההגנה במצב בו אדם נושא באחריות ליצירת הסיטואציה בה נדרש להגן על עצמו, מגבילות במידה ניכרת את היקף ההגנה המשפטית.
מאידך גיסא תיקון החוק בפרשת דרומי (המכונה "חוק דרומי"), הרחיבה את ההגנה גם למקרים בהם הפעולה נעשתה כדי להגן על רכושו וקניינו של אדם מפני פולשים או פורצים המבקשים להזיק לו או לגנוב את חפציו. לצד הרחבת תחולת החוק נקבע כי השימוש בהגנה עצמית במצבים אלו יהיה כפוף לקריטריונים של סבירות הפעולה בה נקט המגן מפני הפורץ.
נשיאת נשק להגנה עצמית
במדינת ישראל, החוק אינו מעניק זכות מוקנית לכל אזרח להחזיק בנשק חם לשם הגנה עצמית, זאת בניגוד לדין הנוהג בארה"ב. חלף זאת, החוק קובע מספר קריטריונים להענקת רישיונות להחזקת נשק חם לאנשים אשר הגישו בקשה, ונמצאו מתאימים לכך.
החזקת נשקים "קרים" כגון סכין או גז מדמיע איננה דורשת רישיון, אך חשוב לדעת שגם החזקת נשקים אלו אסורה על פי חוק העונשין. אדם המחזיק נשק כגון סכין או אגרופן מחוץ לחצרו ולביתו ונתפס בכך, יהיה מחוייב להוכיח שלא התכוון לפעול באופן פסול באמצעותם, ואם ייכשל בהוכחה זו עשוי להיענש בעד שנת מאסר בפועל. שוטר המוצא נשק מסוג כזה על אדם רשאי להחרימם ואף לעכבו לחקירה.
אין הגבלה חוקית על נשיאת נשקים קלים יותר כגון גז מדמיע או שוקר חשמלי, הגם שמשרדי ממשלה מסוימים אינם מאפשרים כניסה עימם לתוך הבניין. אמנם, חשוב מאוד לדעת שהפעלת הנשקים הללו כנגד אדם אחר שלא תחת תנאי "ההגנה העצמית" המפורטים לעיל נחשבת לתקיפה לכל דבר וניתן לעמוד בגינה לדין פלילי.
