חיפוש משטרתי הוא הליך שפוגע בזכות לפרטיות, עם זאת, לפעמים עולה צורך לבצע חיפוש על הגוף, בחפצים או בביתו של חשוד בביצוע עבירה כדי להתמודד עם מעשי פשע ועבריינות ולהגן על החברה. צו חיפוש מקנה לגיטימציה למשטרה לבצע חיפוש, לאחר שבית המשפט השתכנע שיש סיבה מוצדקת לכך. מתי ניתן לבצע חיפוש ללא צו ומה ההשלכות של ראיות שהושגו בחיפוש שנעשה ללא צו בית משפט? על כך במאמר הבא.
חיפוש ללא צו בבית
פקודת סדר הדין הפלילי ( מעצר וחיפוש) נוסח משולב, התשכ"ט 1969, עוסקת בכללי החיפוש המשטרתי וקובעת מתי שוטר רשאי לעשות חיפוש ללא צו. מדובר בין היתר באחד המצבים הבאים:
- לשוטר יש יסוד סביר לחשד שבבית מתבצעת עבירה מסוג פשע.
- מי שנמצא בבית פנה למשטרה.
- השוטר נמצא במרדף אחרי מי שחמק ממאסר או ממעצר.
חיפוש יבוצע בנוכחות שני עדים, שאינם שוטרים כדי לאפשר לחשוד לפקח על הליך החיפוש ולוודא שהשוטרים לא מפלילים אותו או שותלים ראיות בזירה.
חשוב לציין שהתנגדות לחיפוש יכולה להתפרש כהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, כתקיפת שוטר, וגם שיבוש הליכי חקירה.
חיפוש סמים ללא צו
פקודת הסמים המסוכנים מרחיבה את היקף הסמכות של המשטרה לעשות חיפוש ללא צו, כאשר יש חשד שמבוצעת עבירת סמים ולשוטר יש יסוד סביר לחשוד שבבית מוסתרים סמים, הוא יכול ורשאי לעשות חיפוש ללא צו וללא הסכמה.
בכל מקרה שבו נעשה חיפוש בבית שלכם, ברכב שלכם או על הגוף שלכם בחיפוש אחר סמים, בחשד להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית או אפילו סחר בסמים, יש לפנות לעורך דין פלילי שיבדוק אם החיפוש נעשה כדין, אם ניתן צו שופט לחיפוש, ואם לא, יפעל לפסילת הראיות שנתפסו ולסגירת התיק הפלילי נגדכם.
מהו "יסוד סביר לחשד"?
לשוטר אין סמכות לבצע חיפוש ללא צו של בית משפט.
כדי שיוכל לערוך חיפוש ללא צו, צריך להיות לו יסוד סביר לחשד שהתקיימה במקום עבירה המצדיקה חיפוש דחוף. הפסיקה קבעה שיסוד סביר נקבע על פי נסיבות אובייקטיביות כמו מידע מודיעיני, התנהגות מחשידה של החשוד, ריח של סמים ועוד. הבעיה היא, שבמקרים רבים שוטרים מבצעים חיפוש ללא צו וללא יסוד סביר לחשד, אם לא מצאו כלום – אף אחד לא מתלונן. אם מצאו סמים או חפץ אסור, יוצרים לעצמם יסוד סביר לחשד שלא באמת היה (לדוגמה – כותבים דוח פעולה ובו רושמים "הרחתי ריח של סמים" כשלא היה ולא נברא).
במקרים רבים אנו מצליחים להוכיח בבית המשפט, אחרי הגשת כתב אישום, שדוחות הפעולה של השוטרים לא הגיוניים ולא יתכן שהיה יסוד סביר לחשד. אם בית המשפט ישתכנע שהחיפוש נעשה שלא כדין, הנאשם צפוי להיות מזוכה.
מה לא מהווה יסוד סביר לחשד?
עבר פלילי, תיקי משטרה סגורים, נסיעה בשעות מאוחרות, התנהגות המעידה על לחץ או חרדה, מראה מחשיד, או אי התאמה של החשוד למקום (למשל – גבר בעל חזות ערבית / מזרחית / כהה עור, בשעות הלילה בשכונת יוקרה בצפון תל-אביב) – כל אלו לא מהווים יסוד סביר לחשד ולא מאפשרים לשוטר לבצע חיפוש על הגוף, בחפצים או ברכב של חשוד ללא צו שופט או הסכמה מדעת של החשוד.
חיפוש ברכב ללא צו
המשטרה מוסמכת לעשות חיפוש ברכב אם קיים חשד סביר לביצוע עבירת פשע או עוון, או אם יש בידיה צו חיפוש של בית המשפט.
חיפוש ברכב ללא צו חיפוש וללא חשד סביר לביצוע עבירה אפשרי אך ורק אם המחזיק ברכב נתן "הסכמה מדעת" לביצוע החיפוש, לאחר שהוסבר לו שאין חשד סביר, הוא לא מחוייב להסכים לעריכת החיפוש ושהסירוב לחיפוש לא ישמש לרעתו.
נזכיר, מראה לא מוקפד, עבר פלילי, תיקי משטרה סגורים או מראה חיצוני שלא תואם את המיקום הגאוגרפי אינם מגלים עילה לחשד סביר שמצדיק חיפוש ברכב.
אם בוצע חיפוש ברכב ללא צו, מבלי שהתעורר חשד סביר ומבלי שהשוטרים הסבירו למחזיק ברכב שיש לו זכות לסרב לחיפוש – עורך דין פלילי עשוי להוביל לפסילת הראיות וזיכוי הנאשם!
ראיה שהושגה בחיפוש לא חוקי – "הלכת בן חיים"
כאשר המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי, ללא צו שופט, ללא יסוד סביר לחשד או חשד סביר לביצוע עבירה – עולה שאלה של קבילות הראיות שהושגו שלא כדין והאם אפשר להעמיד לדין נאשם על בסיס ראיות אלו.
במרץ 2012, ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון ברע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נגד מדינת ישראל, בראשות נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, השופטת עדנה ארבל, והשופט יורם דנציגר.
הלכת בן חיים דנה בקבילותן של ראיות שהושגו במסגרת חיפוש שלא כדין וטבעה את המושג "הסכמה מדעת" לחיפוש ללא צו חיפוש.
בפרשה זו דנו השופטים ב- 3 ערעורים:
- הערעור של אברהם בן חיים – בסיור משטרתי שגרתי שבוצע במאי 2007, נתקלו השוטרים בבן חיים, תושב נתניה שהיה בעל עבר פלילי. הם ביקשו לבדוק את כיסיו ומצאו בהם סכין. בן חיים טעו שהסכין משמשת אותו לקילוף פירות אך בכל זאת הוא נלקח לחקירה באזהרה והוגש נגדו כתב אישום בעבירות החזקת סכין ועבירות נוספות. בית המשפט קבע שהחיפוש שבוצע היה לא חוקי, פסל את הסכין כראייה, קבע שהחיפוש היה לא חוקי וזיכה את בן חיים. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי והערעור הפלילי התקבל. לכן, נאלץ בן חיים להגיש בקשת רשות ערעור פלילי לבית המשפט העליון.
- הערעור של ג'יבלי. שוטרים הגיעו לבית שבו התגורר ג'יבלי עם אימו במטרה לחפש סמים. האם חתמה שאינה מתנגדת לחיפוש בבית ובמהלך החיפוש נמצא בחדרו של הבן סם מסוכן. ג'יבלי הואשם בעבירות סמים. בית משפט השלום הרשיע את ג'יבלי על סמך חתימת האם על מסמך שאישר את הסכמתה לבצע את החיפוש. בית המשפט המחוזי קבע במסגרת הערעור שגם אם החיפוש לא היה חוקי, אין לפסול את הסמים כראיה. לכן הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
- הערעור של עייש. במהלך חיפוש משטרתי בעקבות מידע מודיעיני נמצאו בביתו של עייש סמים, והוא הואשם בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בית משפט השלום קבע שניתנה הסכמה לביצוע החיפוש שהרי אשתו של עייש חתמה על דוח החיפוש. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע שבקשת השוטרים לקבל הסכמה מוכיחה שהייתה מודעות ליכולתו לסרב לחיפוש.
בשלושת הפרשות הללו הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון שדן בשאלת החיפוש בהסכמה ובקבילות הראיות.
דעות השופטים בהלכת בן חיים
השופטת בייניש והשופטת ארבל – ציינו שיש לשוטר אפשרות לבצע חיפוש לפי שיקול דעתו, גם אם אין חשד סביר להחזקת חפץ אסור, בכפוף לכך שהשוטר יקבל מהחשוד הסכמה מדעת לחיפוש; השוטר צריך להסביר לחשוד באופן ברור שזכותו לסרב לחיפוש והסירוב לא יפעל נגד החשוד ולא יהיו לכך השלכות. רק אם החשוד הסכים לחיפוש לאחר ההסבר הזה, תיחשב ההסכמה ל-"הסכמה מרצון חופשי" והחיפוש ייחשב כחיפוש כדין.
השופט דנציגר – קבע בדעת יחיד שהסכמה לביצוע חיפוש ללא צו שופט צריכה להיקבע בחוק והסכמה של אדם לביצוע חיפוש לא חוקי, היא בלתי אפשרית. דעתו היא דעת מיעוט.
דעת הרוב – קבעה שצריך לפסול את הראיות (הסכין והסמים) שהתקבלו בפרשת בן חיים ובפרשת ג'יבלי מכוח הרעיון של הפסילה הפסיקתית (שטבע בית המשפט בפרשת יששכרוב).
לעומת זאת בעניין עייש נקבע שהחיפוש בוצע בשל מידע מודיעיני ולכן אין לפסול את חוקיות החיפוש.
בעקבות פסק דין זה, תיקים רבים של המשטרה נסגרו עוד בטרם הגיעו לבתי המשפט, במסגרת שימוע לפני הגשת כתב אישום, ובחלק אחר מהמקרים, כתב האישום בוטל בהמלצת בית המשפט לאחר שנחשף לראיות.
חיפוש נשק ללא צו – המלחמה בפשיעה בחברה הערבית
החוק לחיפוש ללא צו מרחיב את סמכויות החיפוש של המשטרה כדי להתמודד עם המאבק בפשיעה והעדר תחושת הביטחון בתוך החברה הערבית.
החוק מאפשר למשטרה לבצע חיפוש מבלי להיזקק לצו של בית המשפט כאשר יש חשד סביר להימצאותו של חפץ שקשור לעבירת פשע כמו החזקת נשק לא חוקי או לביצוע עבירות סחיטה באיומים. הסמכות לעשות חיפוש ללא צו תתגבש כשיש צורך לבצע חיפוש מידי במטרה להימנע מהשמדה או העלמת ראיות וכאשר יש חשד סביר להמצאות חשוד שעבר עבירת פשע.
באמצעות התיקון הזה מבקשת המשטרה למעשה להסיר את המגבלה של הצורך בצו חיפוש בכל הנוגע לעבירות נשק ופשיעה חמורה.
ייצוג במקרה של ביצוע חיפוש לא חוקי
יש חשיבות עצומה ליעוץ וייצוג משפטי של עורך דין פלילי כאשר אדם עובר חיפוש ומתגלות ראיות שמפלילות אותו ועשויות "להכניס" אותו לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. פעמים רבות נעשים מחדלי חקירה על ידי המשטרה והיא פועלת בכל הקשור לחיפושים גם בחריגה מהמותר. עורך הדין יבדוק את דרך השגת הראיות וינסה לאתר מחדלים במסגרת התנהלות המשטרה, שיגרמו לפסילת הראיות ולזיכוי.
עורך דין אלעד שאול מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל, מנוסה בייצוג חשודים ונאשמים, ומכיר לפני ולפנים את התנהלות המשטרה בנוגע לחיפושים. אם נקלעת לחיפוש משטרתי ולחקירה בעקבות ראיות שמפלילות, אל תהסס ופנה בהקדם לעורך הדין אלעד שאול שיפעל למענך באופן מיידי. עורך הדין יבדוק את התנהלות השוטרים והאם הראיות שנמצאו הושגו בניגוד לדין תוך פגיעה בזכויות יסוד. הוא יפעל בנחישות לפסילת הראיות הלא חוקיות, כשמובטחת לך דיסקרטיות מלאה לאורך כל ההליך.
