מבנהו של חוק העונשין בישראל מחלק אותו לפרקים, כאשר כל פרק מחולק לסימנים, אשר אותם מחלקים לסעיפים ולתתי סעיפים. בגלל מבנה החוק, ומהעובדה שיש בו סימן שלם העוסק בנושא עבירות הזנות – סימן י' השייך לפרק ח' שעוסק בסדרי החברה והמשטר – ניתן ללמוד על החשיבות הרבה שמעניק המחוקק לעבירות הזנות, ולרצינות שבה הוא מוכן לאכוף אותן.
בסימן 15 סעיפים, שלמרות שחלק מהם בוטלו מורחבים לעשרות של תתי סעיפים המשמשים להגדרת עבירות הסרסרות והזנות. זאת, בנוסף לאמור קודם לכן, מצביע על החומרה שמאפיינת את העבירות הנ"ל בדין הישראלי, ולמעשה משותפת לעולם במידה רבה, וכיוצא בכך את הנכונות למגר את התופעה ואת ההתנהגויות הנלוות לה ומאפשרות אותה.
מהי זנות?
למרות האמור, הנחיות פרקליט המדינה מהשישי במאי – 2019 מלמדות שבניגוד למה שמקובל לחשוב, עיסוקה של אישה בזנות לא מהווה עבירה פלילית לכשעצמה. עניין זה נחשב לנפוץ יחסית בעולם, וההצדקה לכך נובעת בין היתר מתפיסת המחוקק בארץ ובעולם את העוסקת בזנות כקורבן בפני עצמה. יודגש כי צריכת זנות מהווה עבירה לפי חוק איסור צריכת זנות.
הלכה למעשה עיסוק בזנות לא מהווה עבירה מפני שחוק העונשין לא מכיל איסור לעסוק בזנות לכשעצמה. בפועל, מעשה זנות לכשעצמה איננה מוגדרת בחוק העונשין, וזאת למרות ניסיונות שהיו לכך בעבר, אך לא עלו לכדי שינוי חקיקה של ממש.
לכן, במציאות המתבטאת בבית המשפט, מעשה זנות מוגדר כהתנהגות הכוללת שימוש בגופה של האישה בתמורה לתשלום ובמטרה ליצירת סיפוק ליצר המיני, בכל צורה, אך בתנאי שהתקיים מגע עם גופה של האישה.
כלומר, כל אקט מיני המתרחש בתמורה לכסף נחשב עיסוק בזנות, וצריכת זנות עבור הצד המשלם. כפי שנאמר, העיסוק עצמו בזנות אינו נחשב לעבירה פלילית לבדו, אך מנגד, כל מעשה המוביל אישה לתת שירותי זנות או לעסוק בזנות באופן כללי נתפס בחומרה רבה ביותר, ואסור לפי חוק העונשין בצורה מובהקת וברורה ביותר.
הבאת אדם לידי מעשה זנות
המחוקק הישראלי קבע בחוק העונשין איסורים על שידול, הן דרך התנהגות והן אם דרך מחדל, לביצוע של מעשה זנות. סעיף 201 קובע "המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר, דינו – מאסר 5 שנים". עבירה זו נחשבת לעבירה מסוג פשע, ומתקיימת אף אם מדובר היה במקרה חד פעמי.
מעשה הזנות יכול שיתרחש דרך שירותי מין מלאים או חלקיים, כאשר מטרתם היא לספק את היצר המיני או את תאוות המין של האחר, בכפוף למתן תמורה כספית, חומרית בכל אופן שהוא, ואף דרך טובות הנאה כאלה ואחרות.
יודגש כי לשם התקיימות יסודות העבירה, כלומר שכדי שניתן יהיה להרשיע בגינה, אין חובה לקיום יחסי מין מלאים – אלא כל גירוי שהוא ובתנאי שכולל מגע, הנעשה תוך קבלת תמורה, ומטרתו להביא לסיפוק היצר המיני – יהיה טוב להחלת הסעיף. העונש על עבירה זו הינו 5 שנות מאסר, כאשר כפי שיורחב בהמשך מדובר בעונש מקסימום, אשר בפעמים רבות ההחלטה שניתנת בפועל כוללת עונש נמוך יותר. הבאת אדם לעיסוק בזנות.
כחלק מהאיסור על סרסרות, נאסרו התנהגויות נלוות המהוות עבירות בפני עצמן. ההצדקה להפיכת ההתנהגויות לעבירות בעלות רמת ענישה נמוכה יותר נעוצה בכך שהדרישה הראייתית להוכחת העבירה נמוכה יותר, וכך אל מול העונש הצפוי הנמוך יותר, עולה הסבירות להרשיע.
בתוך עבירות אלה ניתן למנות את האיסור לפי סעיף סעיפים 201 ו-202 לחוק, העוסקים באיסור הבאת אדם לידי מעשה זנות, אשר הרשעה בו עשויה להביא ל5 שנות מאסר, וכן את האיסור להביא אדם לעיסוק בזנות, אשר אסור לגרור עונש של עד 7 שנות מאסר. עוד ניתן לראות את עבירת ההחזקה והשכרה של מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין, העשויה לגרור עונש של עד 5 שנות מאסר.
בנוסף לאלו, וכפי שעולה מהנחיות פרקליט המדינה, ניתן למנות תחת איסור זה גם את סעיף 377א(א)(6), אשר לפיו מי שסוחר בבני אדם לשם ביצוע עבירות מין בהם, או סוחר בהם תוך העמדתם בסיכון לכך – דינו מאסר של עד 16 שנים.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
העונש על הבאת אדם לזנות
אם כן, חשוב להבין שמבנהו של חוק העונשין פועל כך שרובן המוחלט של העבירות, ולמעט חריגים בודדים בלבד, העונשים המצוינים בחוק מהווים עונשי מקסימום, כלומר העונשים שיותר מהם לשופט אסור לפסוק, אך אין הוא מחויב לרף מינימלי מסוים. עובדה זו בין היתר מצביעה על חשיבות בחירת המייצג שלכם, שכן בעזרת ייצוג איכותי ניתן לשנות את ההכרעה דרמטית.
אם כן, למשל בעבירת הבאת אדם לידי מעשה זנות לפי סעיף 201, ניתן להרשיע ולגזור עד 5 שנות מאסר. ככלל, גובה העונש נקבע בסופו של דבר כנגזרת של נסיבות המקרה, של מאפייני הנאשם או הנאשמת, וכן של מאפייני הנפגעת או הנפגע, ושל משך הפגיעה, עוצמתה, תדירותה, ותוך שימוש בפרמטרים נוספים.
פרקטיקה זו של עונשי מקסימום עומדת לעיתים קרובות לביקורת ציבורית עקב הכרעות מקלות יתר על המידה לדעת הציבור, ואולם, ככל שפרטי המקרה רלוונטים, ניתן להרשיע ביותר מעבירה אחת וכך להגדיל את העונש משמעותית.
כמו כן, סעיף 203 לחוק העונשין מלמד על נסיבות מחמירות שבהתקיימותן יעלו העונשים לעבירות 'הבאת אדם לידי מעשה זנות' לפי סעיף 201, וכן 'הבאת אדם לידי עיסוק בזנות' לפי סעיף 202 מ-5 ו-7 שנות מאסר בהתאמה, עד לכדי 10 או 16 שנות מאסר בפועל.
הנסיבות המחמירות בסעיף 203(א), העשויות להביא לעונשי מאסר של עד 10שנים הינן ביצוע העבירה לפי הסעיפים 201 ו-202 תוך ניצולם של יחסי מרות, יחסי תלות, יחסי חינוך או יחסי השגחה, או לחלופין תוך ניצול מצוקה כלכלית או מצוקה נפשית שהאדם שהובא לידי מעשה הזנות או לידי העיסוק בזנות שרוי בה.
בתת הסעיף השני, 203(ב), נמנות הנסיבות המחמירות אשר עשויות להביא עד כדי 16 שנות מאסר בפועל, והן ביצוע העבירות לפי סעיפים 201 ו-202 בנסיבות הכוללות:
- שימוש של הנאשם או הנאשמת בכח, או בהפעלת אמצעי לחץ שונים, ובתוך כך איום באחד מאלה. גם במקרה זה החוק אינו מבדיל בין מקרה שבו נעשו הדברים כלפי האדם שהובא לידי מעשה זנות או כלפי האדם שהובא לידי עיסוק בזנות.
- אם התרחש ניצול מצב על ידי הנאשם או הנאשמת, והמצב המונע התנגדותו של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו.
- אם הנאשמת או הנאשם ביצעו מניפולציה, והשיגו הסכמת האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות במרמה.
מקרה מהפסיקה להמחשת הנושא
בפסק דין יחסית מפורסם הורשעו שני נאשמים בעבירת הבאת אדם לידי עיסוק בזנות – לפי סעיף 202, ובנסיבות מחמירות לפי סעיף 203 לחוק. בנוסף הורשעו השניים בהחזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204, וכן בעבירה של סרסרות למעשי זנות לפי סעיף 199 לחוק.
הנאשם הראשון הורשע בגין עבירה של גרימה לעזיבת המדינה על מנת לעסוק בזנות, וכן בביצוע מעשה מגונה. הנאשם השני הורשע בעבירת סיוע לגרימה לעזיבת המדינה לשם עיסוק בזנות, וכן בבעילה אסורה בהסכמה, ובביצוע מעשה סדום ווכן בעבירה של מעשה מגונה.
בין השניים היה סיכום לפיו יביאו נשים ממדינות ברית המועצות לשעבר אל ישראל, וזאת בכדי שיעבדו בתמורה לשכר במתן שירותי מין לגברים. סוכם בניהם שהנאשם הראשון ידאג להביא את הנשים, ושהנאשם השני יסייע לו, וכך היה. הנאשמים דאגו להביא את הנשים בכדי שיעסקו בזנות, וזאת תוך ניצול מכוון של מצבן הכלכלי והנפשי.
הנאשם הראשון מצא את הנשים בעזרת רשת האינטרנט, תמרן אותן להגיע ארצה, וזאת תוך הבטחות שקריות שמטרתן לגרום להן להאמין כי ירוויחו כספים רבים, ושעבודתן תהיה בעיסוי ובכלל לא תכלול עיסוק בזנות או במתן שירותי מין. לאחר שאלו הגיעו לארץ הנאשם הראשון יידע אותן שתפקידן יהיה לספק שירותי מין בתמורה לתשלום, והגדיל לעשות כשהבטיח תשלום עודף בעבור יחסי מין מלאים.
ההסדר שנכפה על הנשים הטיל עליהן להעביר חצי מהסכום שקיבלו לנאשם השני, וסכום נוסף לנאשם הראשון. כמו כן, ביצעו הנאשמים עצמם עבירות מין בנשים, וזאת תוך ניצול כוחם ומעמדם שלהם, וחוסר האונים של הנשים אשר לא ידעו את השפה וכיוצא בכך כמעט חסרות יכולת להסתדר עצמאית.
פסק הדין ממחיש היטב כיצד הנאשמים ביצעו כמעט את כל העבירות בסימן, ולכן אין זה מפתיע שהם הורשעו. אולם, על הנאשמים נגזר עונש של 4 שנות מאסר בפועל בלבד, וכן הם חויבו בהוצאות משפט ובפיצויים למתלוננות. מספר פסק הדין: בתפ"ח 24041-12-15. קראו גם על: הטרדה מינית
