מטרתו של חוק העונשין במדינה, ובדומה לה מטרתה של מערכת האכיפה, היא לשמור על הסדר הציבורי התקין; להצליח במניעת עוולות, ולמעשה במניעת גל דבר או גורם העשוי להשפיע על הסדר הציבורי לרעה ולהוות מטרד.
מתי זה קורה?
רובנו המוחלט נתקל או נחשף דרך התקשורת כל יום לאירועים או מקרים אשר עשויים להוות מטרד, כאשר חלק נרחב מתוך דברים אלו מוגדר בצורה ממשית בחוק כמטרד ציבורי. הגדרתם בחוק מקנה כלים לציבור לתבוע אכיפתם והפסקתם, ועל ידי כך להביא למניעה של מטרדים אלו.
בדומה להגדרת המטרד לציבור בחוק העונשין על מנת לאכוף מטרדים שונים לציבור לפי סעיף 215, הגדיר המחוקק בסעיף 216 מה תחשב התנהגות פסולה במקום ציבורי. גם במקרה זה, מטרת המחוקק היא לאפשר לרשויות השונות לאכוף, לשפוט ולהרשיע על סמך התנהגות פסולה לתפיסתו.
מהי התנהגות פסולה?
אם כן, התנהגות פסולה מוגדרת כאמור בסעיף 216(א), תחת סימן י"א העוסק במטרדים, ומספקת לנו רשימת התנהגויות שהרשעה לפיהן תוביל לעונש של עד 6 חודשי מאסר בפועל:
- מי שהתנהג בצורה פרועה, או מגונה במקום ציבורי.
- מי שגרם לקטין שעוד לא הגיע לגיל 16 לקבץ נדבות או לפשוט יד במקום ציבורי, או מי שמשכנע קטין לכך.
- מי שפעל בעצמו כמקבץ נדבות או כפושט יד, או שפעל בניסיון להשיג תרומות מכל סוג, וזאת תוך שהוא שיקר או רימה את התורמים.
- מי שהתנהג בצורה העשויה להביא להפרת השלום במקום ציבורי.
- מי שנתפס מסתובב בחצרים או בסמוך להם, או בסמוך לדרכים ולכבישים או למקום ציבורי, כשניתן להסיק מהנסיבות שהוא נמצא שם לטובת מטרה פסולה או אסורה.
- בנוסף, בסעיף 216(ב) מוגדרת התנהגות העשויה לגרור עונש מאסר בפועל של עד חודש, והיא קיבוץ נדבות או פשיטת יד תוך חשיפת מומים או פצעים, ולחלופין תוך הטרדת העוברים והשבים.
חלק מההגדרות מצומצמות וניתנות להבנה יחסית בקלות, ואולם, חלקן עמומות במיוחד ולא במקרה. למשל סעיף 216(א)(5), הנוגע לשיטוט בקרבה לחצרים, בנסיבות שניתן להסיק בגינן שמטרת השיטוט פסולה או אסורה, מקנה למשטרה סמכות לעצור הלכה למעשה כל אדם על סמך נסיבות שלדעתם מביאות למסקנה שהוא שם מסיבה אסורה.
חשוב להבין, כי מטרת החיקוק הייתה ראויה, למנוע מאנשים לבצע פשעים, ולעצור אותם כבר בשלב המקדים. אולם, הלכה למעשה, הסעיף מביא למקרים רבים החושפים בחלקם התנהלות הנשענת על סטיגמות גזעניות, העושות שימוש בהנחות לא רלוונטיות כדי להסיק שאנשים מסוימים נוכחים בשכונות מסוימות לטובת מטרות אסורות או פסולות.
סעיף זה פותח פתח למי שחושד שסביבו אנשים בעלי מטרות אסורות להגן על עצמו טרם פעולתם, אך מהצד השני, מוליד עילות רבות להגשת תלונות ואף לעיתים תביעות לפיצויים כנגד המשטרה, ולכן ככל שנתקלתם בסיטואציה שבה המשטרה כשלה לדעתכם בהתנהגותה, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום וזאת על מנת שייעץ לכם בקשר לזכויותיכם על סמך פרטי המקרה.
הגדרת מקום ציבורי
סעיף 34כד לחוק העונשין מכיל הגדרות רבות, ובתוכן הגדרת המושג "מקום ציבורי". לפיו, מקום ציבורי יהיה כל דרך, כל בניין, או כל מקום שיש אליו בזמן ביצוע העבירה גישה לציבור, הנגזרת מזכות או מרשות, כאשר אין משמעות אם כניסה למקום כרוכה בתשלום או לא. בנוסף, יחשב כל בניין או מקום כלשהוא המשמש בעת ביצוע העבירה להתקהלות ציבורית ממניעי דת.
גם בעניין זה, ניתן לראות שהאמור בחוק במקומות מסוימים מפורש וברור, ובמקומות אחרים ניתן לכמה סוגי פרשנות. יש לציין כי לרוב בתי המשפט יעדיפו בפרשנות מרחיבה יותר, כלומר כזו שבמקרי ספק תכלול מקומות שונים תחת ההגדרה של "מקום ציבורי", וזאת בהתאם לתכלית החוק, המבקש למנוע התנהגויות פסולות בציבור אף כשאין ספק לגבי אפיון המקום.
כך למשל, בהגדרת המושג "פומבי" בחוק, מקום ציבורי יוגדר כמקום בו אדם יכול לראות את המעשה שבוצע מכל מקום שהוא, כלומר אין ממש הגדרה מוחלטת הנוגעת בהכרח לזהות המקום לעניין זה. ככלל, במקומות בהם החוק מאפשר פרשנות מרחיבה שכזו, מומלץ מאוד להיעזר באיש מקצוע בעל ניסיון, וזאת על מנת שידע לבסס טענתכם בהתאם לספרות ולפסיקה, ולא רק בהסתמך על עמימות החוק.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
סוגי התנהגויות פסולות במקום ציבורי
כאמור, התנהגויות פסולות במקום ציבורי מוגדרות חוק, ולצידן מוגדר כי העונש על הרשעה בגין התנהגות זו עשוי להגיע עד ל-6 חודשי מאסר בפועל. ניתן לאפיין את רוב ההתנהגויות כמטרדים לציבור, ואין זה מפתיע לאור שיוכם לסימן זה בחוק.
בשלב זה יש להדגיש, כי באשר לעבירת השוטטות בסמוך לחצרות, דרכים או כבישים, כדי לעצור חשוד יכולים השוטרים להסתמך על החוק היבש לכשעצמו, אך כדי להרשיע בעבירה יש להוכיח שהמעשה אכן היה גורם לעוולה או לפגיעה למספר כלשהוא של אנשים. כך, בבית המשפט זכאי מי שנעצר בגין חשדות על סמך הסעיף לחזקת חפות.
מנגד, אם מעשיו של אדם הובילו לתוצאה של גרימת נזק, גם בהיעדר כוונתו, יחשב הדבר כמטרד לציבור על אף שלא רצה בכך הנאשם. לכן בפרט בדיונים מסוג זה בבית המשפט, יש להגיע עם אסטרטגיה סדורה, ולהבין כיצד להתנהל אל מול האישומים הרלוונטים בחכמה, ותוך מזעור הנזקים.
העונש על התנהגות פסולה במקום ציבורי
העונשים המנויים בחוק העונשין מבטאים ברובם המכריע עונשי מקסימום, כלומר ענשים שעד אליהם יכול שופט לפסוק על עונש מאסר. במקרה של התנהגות ציבורית פסולה במקום ציבורי העונש המקסימלי הינו 6 חודשי מאסר בפועל בהתאם לסעיף 216(א), כאשר על הרשעה בעבירה לפי סעיף 216(ב) – פשיטת יד או קיבוץ נדבות תוך הטרדה או חשיפת מומים או פצעים ניתן להטיל חודש מאסר.
אולם, יש לזכור שמדובר בעונש לכל עבירה בנפרד, ולכן סך העונשים יחד עשוי להיות גבוה יותר. כמו כן, יש לזכור כי מלבד עונשי מאסר רשאי בית המשפט להטיל עיצומים כספים שונים בהתאם לנסיבות המקרה, חומרתו, תדירותו, והוכחת התביעה על נזקים ממשיים שנגרמו בעקבותיו.:
