עבירת השמדת ראיה נחשבת לאחת העבירות שפוגעות באופן החמור ביותר בסדרי המשפט – היא מובילה לפגיעה בקיומו של הליך משפטי תקין ומשבשת את היכולת להגיע לחקר האמת. כתוצאה מכך, מובילה עבירת השמדת הראיה לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. לכן, על אדם שהורשע בהשמדת ראיה יושת עונש מקסימלי כבד של חמש שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.
כפי שנסביר בהרחבה במאמר זה, הפסיקה פירשה את העבירה באופן מרחיב, כך שגם ביצוע שינוי בראייה אשר הופך אותה לבלתי ניתנת לזיהוי עולה כדי השמדת ראייה. כפועל יוצא, אוסרת עבירת השמדה ראייה על השחתת או השמדת ראיות, בין אם הן אותנטיות ובין אם הן יתגלו ככוזבות.
יסודות עבירת השמדת ראיה
מרבית העבירות הפליליות מורכבות מיסוד התנהגותי ומיסוד נפשי. היסוד ההתנהגותי (actus reus) מבטא את ההתרחשות האובייקטיבית במציאות ומורכב משלושה רכיבים: הרכיב הראשון הוא הרכיב ההתנהגותי, המתבטא במעשו או במחדלו של העבריין. הרכיב השני הוא הרכיב הנסיבתי, שמבטא את הנסיבות הנדרשות לשם הפיכת ההתנהגות לאסורה. הרכיב השלישי הוא הרכיב התוצאתי, שמבטא את התוצאה שלה גרמה ההתנהגות העבריינית.
היסוד הנפשי (mens rea), מבטא את עמדתו הנפשית הסובייקטיבית של העבריין כלפי היסוד העובדתי. במרבית המקרים, נדרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית, דהיינו מודעות לרכיבי היסוד העובדתי של העבירה. במקרים אחרים נדרשת אך רשלנות, ואילו בעבירות חמורות יותר נדרשת כוונה לבצע את העבירה.
כפי שציינו קודם, עבירת השמדת ראייה גורמת לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי ועלולה לשבש את יכולתן של מערכות אכיפת החוק להגיע לחקר האמת. החשש המהותי הוא שחשודים בביצוע עבירות פליליות יעלימו ראיות אשר קושרות אותן לפשע על מנת להוביל לזיכויים או להקלה בעונשם.
עבירת השמדת הראיה קבועה בסעיף 242 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). לפי סעיף זה, אדם המודע לכך שספר, תעודה או דבר אחר עשויים להוות ראייה במסגרת הליך שיפוטי, והוא משמידם או פוגע ביכולת זיהויים, קריאתם או פיענוחם, בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה, דינו חמש שנות מאסר.
מדברים אלו, אנו למדים כי פרט ליסוד הנפשי של מחשבה פלילית, דורשת עבירת השמדת הראיה יסוד נפשי מיוחד של כוונה. קרי, שהעבריין ישמיד את הראיה מתוך כוונה שימנע השימוש בה במסגרת הליך משפטי. כלומר, אדם אשר השמיד ראיה אך התביעה לא הצליחה להוכיח שההשמדה בוצעה בכוונה למנוע את השימוש בה במסגרתו של הליך שיפוטי, לא יורשע בעבירת השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.
במסגרת היסוד העובדתי, נדרש כי יתקיים רכיב תוצאתי, בדמות השמדתה או השחתתה של ראיה. בנוסף לכך, במסגרת הרכיב הנסיבתי של היסוד העובדתי, נדרש שהחפץ המושמד או המושחת יידרש או יהיה עשוי להידרש במסגרת הליך שיפוטי כראייה. ראוי לציין שאין הכרח כי החפץ המושמד ישמש כראיה במסגרת הליך משפטי פלילי.
גם השמדתו של חפץ שעשוי לשמש ראיה במסגרת הליך משפטי אזרחי עולה כדי השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
הקושי להוכיח שראיה הושמדה
על מנת להרשיע אדם בעבירה של השמדת ראיה, אין די בהעלמת ראיה – יש להוכיח כי הראיה עצמה הושמדה או הושחתה. במקרים שבהם נעלמות ראיות, ישנו קושי מהותי להוכיח שהראיה הושמדה ולא רק הועלמה. אחד הפתרונות בהם נוקטת התביעה במקרים אלה, הוא האשמת העבריין בעבירת שיבוש מהלכי משפט שיכול לעשות בהעלמת ראיות, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
עבירה לפי סעיף זה אינה מחייבת את התביעה להוכיח כי הראייה הושמדה, ומסתפקת בהעלמת הראיה.
עונש על השמדת ראיה
לפי סעיף 242 לחוק העונשין, העונש המקסימלי בגין השמדת ראייה הינו חמש שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, כפי שנציג בהמשך המאמר, בפועל נוטה בית המשפט לגזור עונשים קלים יותר על מרבית העבריינים המורשעים בהשמדת ראיה.
דוגמאות מן הפסיקה
בתיק שהתנהל בשנת 2015, הורשע נאשם ברצח, בהחזקת סכין שלא כדין, בשיבוש הליכי משפט וכן בהשמדת ראיות. לפי עובדות כתב האישום, יחסי הנאשם עם הוריו היו עכורים, משום שהם התנגדו לנישואיו עם ארוסתו. בעקבות כך, הגיע הנאשם לביתה של אמו כאשר הוא מצויד בסכין, בכוונה לדקור אותה. סמוך לאחר מכן, דקר הנאשם את אמו מספר פעמים במטרה לגרום למותה. למרבה הצער, נפטרה האם כתוצאה מפציעותיה בתוך זמן קצר.
הנאשם הודה במעשיו וטען שהם היו תולדה של התעללות חמורה ומתמשכת מצד הוריו. כתוצאה מכך הושג הסדר טיעון עם הפרקליטות. בבית המשפט הבהיר סנגורו של הנאשם כי הוא מביע חרטה עמוקה על מעשיו. בשל ההתחשבות במצוקה שבה היה מצוי הנאשם ובמצב נפשו הקשה, נגזרו עליו עשרים וחמש שנות מאסר מאחורי סורג ובריח ועשרים ושישה חודשי מאסר על תנאי.
במקרה המתואר לעיל, נגזר על הנאשם עונש אחיד. ואולם, במקרה אחר, הושת על הנאשם עונש נפרד על עבירת השמדת הראיה: בשנת 2011 טלטל את המדינה סיפורו של דניאל מעוז, אשר הורשע ברצח הוריו. בית המשפט השית על הנאשם שני מאסרי עולם בגין רצח הוריו, וכן חמש שנות מאסר נוספות בגין השמדת ראיה.
לפי כתב האישום, הוציא הנאשם את הסכין מחזה אביו והשמיד אותו. לאחר מכן, הוא ניקה את ציפורניהם של הוריו שהיו מוטלים מתים וניקה היטב את זירת הפשע באמצעות אקונומיקה. לבסוף, הכניס הנאשם לרכבו את כל הבגדים, הנעליים והשטיחים על מנת להשמיד את הראיות. בית המשפט בחר להטיל על המערער עונש נפרד הגין עבירת השמדת הראיות בשל חומרתו יוצאת הדופן של האירוע.
במקרה אחר, נאשם שעבד במחלק הסיור במשטרה זרק במסגרת פשיטה על דירה חומרים אשר נחשדו כסמים, ואף טען בפני מתנדבים מן המשמר האזרחי שביצעו עמו את החיפוש כי ההליך לא נעשה כחוק ועל כן יש לזרוק את כלל המוצגים שנתפסו. כתוצאה מכך, הוגש כנגד השוטר כתב אישום בגין השמדת ראיות, מרמה והפרת אמונים, הדחה בחקירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
למרות דרגת החומרה הגבוהה של המקרה, גזר בית המשפט על הנאשם שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, שני חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי.
עבירות נוספות העוסקות בשיבוש הליכים משפטיים:
- שיבוש הליכי חקירה: עבירה זו, אשר קבועה בסעיף 244 לחוק העונשין, מהווה עבירת סל, הכוללת בתוכה את כלל הפעולות שעשויות להתבצע במטרה להכשיל הליך שיפוטי או למנוע אותו. העונש המקסימלי הקבוע בצד עבירה זו הינו שלוש שנות מאסר.
- בידוי ראיות: עבירה זו, הקבועה בסעיף 238 לחוק העונשין, נלווית לעתים קרובות לעבירת השמדת הראייה. העונש המקסימלי לעבירה זו עומד על חמש שנות מאסר.
- מסירת מידע כוזב: לפי עבירה זו, הקבועה בסעיף 243 לחוק העונשין, מי שמוסר לשוטר ידיעה כוזבת בנוגע לעבירה פלילית, דינו עד שלוש שנות מאסר. אם הידיעה הכוזבת עניינה בעבירה מסוג פשע, עשוי העונש להגיע אף לחמש שנות מאסר.
- הדחה בחקירה: עבירה זו, הקבועה בסעיף 245 לחוק העונשין, עוסקת במקרים בהם אדם מנסה להניע אדם אחר למסור עדות שקר, לחזור בו מהודעתו או להימנע ממסירת הודעה. העונש המקסימלי המושת בגין עבירה זו עומד על חמש שנות מאסר. לעומת זאת, אם העבירה בוצעה בדרך של הטעיה, איומים, מרמה, כוח, מתן טובת הנאה, הפחדה או כל אמצעי פסול אחר, עשוי העונש המקסימלי בגינה להגיע אף לשבע שנות מאסר בפועל.
- הדחה במשפט: לפי סעיף 246 לחוק העונשין, אדם שמנסה להניע את הזולת למסור עדות שקר בבית המשפט, עונשו עשוי להגיע לשבע שנות מאסר. במידה שההדחה התבצעה באמצעים פסולים כגון מרמה, כוח, הטעיה, הפחדה, איומים או מתן טובת הנאה, עשוי העונש להגיע לתשע שנות מאסר.
- חיפוי: לפי סעיף 253 לחוק העונשין, אדם אשר מבטיח להימנע מגילוי מידע אודות ביצוע של עבירה פלילית בתמורה לטובת הנאה, צפוי לעד שלוש שנות מאסר. אם מבטיח אדם שלא למסור הודעה במשטרה או למסור עדות בבית המשפט, עונשו עשוי להגיע גם לחמש שנות מאסר.
- הטרדת עד: לפי סעיף 249 לחוק העונשין, צפוי אדם המטריד עד צפוי לעונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר.
- עדות שקר: אדם המוסר עדות שקר צפוי לעונש שעשוי להגיע לשבע עד תשע שנות מאסר בפועל.
