חקירה פלילית היא אירוע מפחיד, ולעתים טראומטי, בקרב נחקרים, בין אם מדובר בעדים, חשודים, או קורבנות עבירה. לילדים, החקירה יכולה להיות קשה הרבה יותר, ועלולה לפגוע בשלומם הנפשי. לעתים קרובות, חקירה לא מספיק רגישה שערה לצרכיו של הילד, עלולה לפגוע גם באיסוף עובדות המקרה, במיוחד במקרים של עבירות חמורות במיוחד, כמו עבירות מין ואלימות שמעורבות בהן ילדים. שם נדרשת רגישות מיוחדת בעת חקירה.
לכן, ילדים עד גיל 14, שמעורבים כעדים, קורבנות או חשודים באירועים קשים, כגון עבירות מין ואלימות, זכאים להיחקר על ידי חוקר ילדים שהוסמך לכך, ויוכל להוביל את החקירה בעדינות ובנחישות קדימה, בלי לפגוע בילדים.
הנוהל בעת פגיעה בילד
בשלב הראשון, ההורה או האפוטרופוס מגישים תלונה במשטרה על פגיעה בקטין. לאחר מכן, המשטרה מזמינה את הילד לחקירה על ידי חוקר ילדים, באמצעות לשכת הרווחה. החקירה מתבצעת במרכז הגנה או בתחנת המשטרה, בהתאם למקום הגשת התלונה.
לעתים, החשוד בפגיעה יהיה ההורה או האפוטרופוס, ולא הם יגישו את התלונה. במקרה זה, בית המשפט ימנה אפוטרופוס זמני. אפשר לבצע את החקירה במוסד החינוכי שבו לומד הילד, בלי שהחשודים ידעו.
יחידה לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות
בגלל הבנת חשיבות החקירה, הוקמה היחידה לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות. היחידה מפוזרת בכל הארץ. היא אחראית לחקור ילדים עד גיל 14 ואנשים עם לקות שכלית, כדי להשיג מידע על הפגיעה שהיו מעורבים בה, או חוו אותה. בנוסף הם מלווים את הנחקרים בהמשך ההליך המשפטי.
החוקרים דואגים לכך שהחקירה תתנהל באווירה עדינה ותומכת, כדי לא לפגוע ביכולתו של הילד לדווח על המקרה באופן המדויק והמפורט ביותר שניתן; וכדי לא לפגוע בילדים עצמם.
החוקרים
לפי החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), תשט"ו – 1955, חוקרי הילדים הם עובדים סוציאליים שמונו על ידי שר המשפטים אחרי שהוכשרו לכך. החוקרים משתמשים באסטרטגיות פסיכולוגיות שונות כדי לדלות מהזיכרון של הנחקרים את מה שקרה בעת העבירה, באופן שמותאם להתפתחות הרגשית, המנטלית והקוגניטיבית שלהם.
החוקרים אוספים את הראיות ומתעדים את החקירה בווידאו. תוך כדי החקירה, הם מעריכים את מהימנות העדות; ולאחריה הם מאשרים ונותנים הנחיות לביצוע פעולות נוספות בהמשך החקירה, כמו בדיקה רפואית או מסדר זיהוי.
החוקרים הם אלה שקובעים אם הילד יכול להעיד בבית משפט. במקרה שהם אוסרים זאת, הם מעידים במקומו. במקרה שמתירים, הם מכינים את הילד למשפט ומלווים אותו בזמן שהוא מעיד. לעיתים רחוקות מתירים החוקרים עדות של ילד כנגד הוריהם.
באופן כללי, בעת ביצוע פעולות הקשורות לחקירה, כמו בדיקה רפואית או ביקור בזירת האירוע, ילוו החוקרים את הילדים. החוקר יכול להפסיק את השתתפות הילד בכל עת, במידה ושוכנע כי הדבר יפגע נפשית בילד.
מה קורה בחקירה?
החקירות מוקלטות באמצעות מצלמת וידאו, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם בהמשך ההליך המשפטי כראיה. החוקר, כעובד סוציאלי שהוסמך לכך, דואג להשרות אווירה נעימה ותומכת, המותאמת לצורכי הילד ורצונותיו, בשפתו, מתוך הנחה שככל שהילד יחוש נוחות, כך הוא יהיה נכון למסור מידע, והמידע עצמו יהיה מדויק ככל הניתן. החקירה מתבצעת ללא נוכחות של אף אדם אחר, כדי לא לפגוע במהימנותה, כולל עורך דין מטעם החשוד בעבירה.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
מהימנות העדות בבית המשפט
באופן כללי, ילדים כשירים להעיד. עד גיל 12 הוא לא מצוי תחת הדין הפלילי, ולכן צריך חיזוק לעדות, או ראיית סיוע. במקרה שבו הוא מעיד, הילד עומד מול הנאשם. כאשר החוקר מעיד במקום הילד, בית המשפט לא יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעד.
הדבר פוגע לא רק בחתירה לגילוי האמת, אלא גם בזכותו של החשוד לחקירה נגדית. המחוקק מודע לבעייתיות זו, כפי שניתן לראות בחוק לתיקון דיני ראיות. כדי לאזן את הפגיעה, נדרשת תוספת ראייתית כבדת משקל כראיית סיוע. בנוסף, כאמור, החקירה מוקלטת בווידאו, והחוקר מתעד בעצמו את החקירה ומגיש את התרשמותו ממהימנותו של הילד.
בית המשפט לא מחויב לקבל את ההתרשמות של החוקר, אלא אמור לבסס את הקביעות המשפטיות על סמך התמונה בשלמותה, כפי שהוצגה בפניו. יחד עם זאת, בפועל, יש להתרשמות משקל גבוה בתוצאות המשפט. עדות לא מבוססת אמנם לא נפסלת, אך היא מסייעת להגנה על הנאשם. מצד שני, כאשר העדות נחשבת מהימנה, מנסה עורך הדין של הנאשם לערער את החקירה, ולמצוא בה חורים או טעויות.
ראיית סיוע
ראיית הסיוע צריכה לקיים שלושה תנאים מצטברים: ראשית, היא חייבת להגיע ממקור נפרד ועצמאי ביחס לעדות. שנית, אסור לה להתיישב על גרסתו של הנאשם. שלישית, היא צריכה לעזור בהוכחת נקודה מהותית הנמצאת במחלוקת בין שני הצדדים.
ככל שהעדות שנדרש לגביה סיוע היא בעלת משקל רב יותר, כך אפשר להסתפק בראיית סיוע עם משקל מועט. בנוסף, ככל שהנאשם מכחיש את מעשיו באופן כללי וגורף, כך היקף ראיית הסיוע הנדרש מצומצם.
התמודדות ההגנה עם התרשמות חוקר הילדים
בדרך כלל, ההגנה מקבלת תמצית לא מפורטת של הליך הבדיקה ושל התרשמותו של חוקר הילדים. במצב כזה, לא יכול עורך הדין מטעם הנאשם להכין את עצמו כראוי למתן העדות בבית המשפט. החוקר מגיע לעדות, ומרחיב בנוגע לדברים שעלולים לפגוע בנאשם. כדי להיות מוכן לסיטואציה כזו, עורך הדין יכול לפנות לבית המשפט ולבקש מהחוקר, כמומחה בתחומו, חוות דעת מפורטת וברורה.
התמודדות ההגנה עם חקירת ילדים
כדי להתמודד עם חומר החקירה, הדבר הראשון שעושים הוא לעיין בו מתוך עיניו של המתלונן. מחפשים חורים וסתירות בתיק, דברים לא ברורים ושלא ניתן להסבירם לפי דבריו של המתלונן. חשוב להסתכל מנקודת המבט של הילד, ששונה מאוד מנקודת מבט של מבוגר.
יתכן כי נקודת המבט מובילה לתקלות מסוימות בהבנת המציאות, שניתן לחשוף אותן במבט מקצועי. נקודת המבט חייבת להיות אמפתית ומכילה לקשייו של הילד. שלא כמבוגר, ילד לא ישקר במזיד אלא מתוך מצוקה כלשהי.
השלב השני הוא התמודדות עם החוקר כעד מומחה. מעלים בפניו את הבעיות שעלו בתיק בעיון הראשוני, ומבקשים ממנו להגיב עליהם. לעתים יתברר כי המסקנות שלהם לא מתאימות לטענות. במקרה שהילד הוא זה שמעיד, עורך הדין מנסה להתחבר אליו ממקום אמפתי המבין את הקושי של הילד. אם יהיה חיבור בין עורך הדין לבין הילד, יתכן כי יתגלו דברים שלא עלו קודם.
סיכום
חקירת ילדים היא נושא רגיש מאוד במערכת המשפט, ובצדק. ילדים אינם מבוגרים, ועבירות כלפי ילדים, או כאלה המערבות ילדים, נתפסות אחרת על ידי המערכת המשפטית מאשר עבירות כלפי מבוגרים. ילדים הם אוכלוסייה רגישה ופגיעה מאוד.
הקושי שהם חווים גדול בהרבה משל מבוגרים כאשר הם מעורבים באירוע אלים וקשה. תפיסת העולם שלה היא שונה משל מבוגרים, ולעתים נדרש מאמץ כדי לפענח את כוונתם. לעתים דווקא חוקר הילדים מפענח את דבריו של הילד שלא כשורה.
עורך דין פלילי המיומן בהתמודדות עם ילדים יוכל לדעת כיצד להסתכל על חומר החקירה דרך עיניו של הילד, וינסה למצוא חורים ובעיות במקרה, לא מתוך כוונת זדון של הילד, אלא מתוך הבנה לא נכונה של החוקר את נקודת המבט של הילד וההיגיון הפנימי שלו; או, במקרה שמדובר בילד שמעיד, תפיסת עולם ילדותית חלקית. ההתמודדות עם הילד תהיה תמיד אמפטית ורגישה; מתוך הבנה של המצוקה והקושי שלו.
