אחת הדרכים להוכחת אשמתו של נאשם, הן בעבירות פליליות והן בעברות אזרחיות, הינה זימון אנשים לשלב ההוכחות בבית המשפט שיכולים להעיד על מעשיו המפלילים. לעדות שכזו עשוי להיות משקל רב ואף מכריע במקרים מסוימים, ולכן הטרדת עדים הפכה נפוצה ביותר – במיוחד כאשר מדובר במשפחות פשע וארגונים בעלי ממון רב.
תופעה זו הניעה את המחוקק לחוקק את סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. סעיף זה קובע את האיסור על הטרדת עד, כדלקמן: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים."
סעיף זה החליף את סעיף 121א לפקודת החוק הפלילי, 1936, לפיו מעשה הטרדה יהווה עבירה פלילית אך ורק אם המעשה נעשה "בכוונה להכשיל את עדותו או לפגום במהימנותו של עד".
מטרת הסעיף המקורי פורשה על ידי חיים כהן, שופט בית המשפט העליון, כשמירה על מימוש חובתו של כל אדם לבוא ולהעיד כאשר הוא נדרש ומזומן לכל, תוך שנשמרת זכותו לעשות כן כאשר הוא מוגן מכוח החוק מפני כל הטרדה שהיא, מידי כל מי שיש לו עניין בכך שאותו אדם לא יעיד או שעדותו תתקבל כלא מהימנה.
מטרתו של סעיף 249 לחוק העונשין, דומה. תופעת הטרדת העדים יוצרת אפקט מצנן משמעותי על עצם מתן עדות, ולכן הסעיף מבקש לאפשר לעדים פוטנציאלים למסור עדות באופן חופשי, ללא חשש לחייו או לחיי משפחתו. הוא מבקש למנוע מגורמים המקורבים לנאשם (חברים, משפחה, בעלי עניין המקושרים אליו עסקית) להשפיע ולהפעיל לחץ על העד שלא להעיד, או למסור עדות חלקית/שקרית למשטרה או לבית המשפט.
מהי הטרדה?
הגם שמטרת הסעיף ברורה, לשון החוק מעט עמומה. מה עולה כדי הטרדת עד? מה נחשב כ"הטרדה"? בת.פ 5472/03 בית המשפט קבע כי "השימוש במילה 'הטרדה' מצביע על כוונת המחוקק להקיף במונח זה את כל המעשים העלולים לגרם אי נעימות או אי רצון של המוטרד".
נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, קבע בע"פ 526/90 כי "הטרדה כוללת, לצורך ענייננו, כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי להטריד אותו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו.
הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצולי סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוויית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים, שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא".
מדבריו של הנשיא בדימוס עולה כי אדם יכול להיות מורשע בעבירת הטרדת עד, גם אם לא התכוון להכשיל את העדות. לפי פרשנותו את סעיף 249, ובשונה מסעיף 121א מפקודת החוק הפלילי, רף ההוכחה נמוך; די בכך שלהטרדה ישנה זיקה לעדות הפוטנציאלית כנגד הנאשם, בכדי שזו תעלה כדי הטרדת עד.
אין צורך כי מטרת הפעולה של הנאשם תהא להניא את העד מלמסור עדותו בחקירה או בבית המשפט, או שמטרתה תהא להניא את העד למסור עדות חלקית או עדות שקרית. הנשיא בדימוס המשיך וציין כי אין צורך להוכיח שהאדם אליו מופנית הפעולה המטרידה אכן הוטרד ממנה באופן סובייקטיבי. שכן, יסודות העבירה מתייחסים למבצע העבירה עצמה – קרי, המטריד – ולא למוטרד.
מתוך הפסיקה
תפיסת בית המשפט בנושא הטרדת עדים עולה מן הפסיקה במספר מקרים. בשנת 2003, בית המשפט המחוזי קבע כי הטרדת עד יכולה לקרות לא רק לפני מתן העדות, אלא גם לאחריה. שופטי המוטב הרשיעו במקרה זה את האנס הסדרתי, בני סלע, בהטרדת אחת מקורבנותיו וזאת על ידי שליחת מכתב אליה, מתוך תאו בבית הכלא.
במכתב הביע סלע את התנצלותו על מעשיו, אולם הוא הכיל גם תיאורים מפורטים ומלאים של מעשי הזוועה שביצע בקורבן ואף הוזכרו בו פרטים אישיים ומזהים של בני משפחתה ומקום מגוריה.
לכן, כאשר הגיע התיק לבית המשפט העליון, נקבע כי "המכתב מהווה הטרדה לשמה וכי יש בו בכדי להעצים בקורבן את תחושת הרדיפה והחשש מכל זר ובכל מקום", ובנוסף כי במובנים מסוימים מדובר ב"אונס נוסף של המתלוננת, ארבע שנים לאחר האונס הפיזי".
במקרה אחר, בית המשפט קבע כי הטרדת עד יכולה להתבצע גם שלא על ידי הנאשם עצמו, ולכן שידול אחר להטריד עד חושפת את המשדל להרשעה בהטרדה בכל זאת. בעניין זה, הנאשם הורשע בהטרדת עד לאחר שביקש מחברתו להתקשר למתלוננת, ולשאול אותה מהי מהות תלונתה. בנוסף, ביקש מחבר אחר להתקשר גם הוא למתלוננת ולבקש ממנה לשנות את גרסתה.
בשלב מסוים אף הציע למתלוננת החבר, בשם הנאשם, כסף בעבור שתיקתה. בתיק נוסף התעוררה שאלת הטרדת עד כאשר ההטרדה נעשית באינטרנט. שני נערים הואשמו בביצוע מעשה מגונה בקטינה, ושהו במעצר בית בתנאים מגבילים עד לתחילת המשפט בעניינם. בזמן זה, שני הנערים השתמשו בפלטפורמות מקוונות בכדי לפרסם איומים על המתלוננת, וכן פרסומים משפילים אודות אירוע התקיפה עצמו.
בית המשפט קבע כי מדובר בהטרדת עד לכל דבר ועניין. פסק הדין היה מפורט ביותר לאור הפוטנציאל ההרסני שיש בשימוש באינטרנט – "בני נוער רבים עושים שימוש באינטרנט, ומדובר בכלי תקשורתי מהמעלה הראשונה. לפיכך, יש להעביר מסר ברור וחד לבני הנוער ולכלל הציבור כי לא ניתן להשתמש בכלי זה על מנת לפגוע בזולת, ובמיוחד בנפגעי העבירה.
השימוש באינטרנט מטיבו מביא להרחבת המעגל בהפצת המידע לאוכלוסייה שאיננה מוגדרת בהכרח מראש, וככל שמעגל זה מתרחב כך גדל פוטנציאל הפגיעה באדם שכלפיו מופנים הביטויים המעליבים או המאיימים".
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
עד מדינה והתוכנית להגנת עדים
במקרים מסוימים, עדים יכולים להיות נאשמים, חשודים או מורשעים בפלילים בעצמם. מדובר בעדי מדינה, המעידים מטעמה כנגד עמיתיהם או שותפיהם לדבר עבירה לאור הסכם דיוני שערכו עם פרקליטות המדינה.
לעתים הסיבה שבגינה מחליט אדם להפוך לעד מדינה נובעת מרגשות אשם או חרטה על המעשה שביצע, אך במרבית המקרים השיקול הוא שכלתני יותר; העסקה מעניקה לעד הטבות מטעם התביעה – קיצור או הפחתה מראש בעונש המאסר, הורדת רמת החומרה של העבירה בכתב האישום, תנאי מאסר נוחים, ועוד.
במקרים חריגים יותר, כאשר מדובר בעבירות חמורות ביותר שבצידן סכנה חמורה לציבור, הקושי במציאת עדים גדול יותר ומשכך הצורך בעדי מדינה הופך חריף יותר. לאור הסיכון הרב שבהפיכה לעד מדינה במקרים כאלה, במידה והוא מודה בביצוע מעשי העבירה, הפרקליטות מציעה לעד הפוטנציאלי חסינות מלאה וכן הצטרפות לתוכנית להגנת עדים.
מטרת התוכנית להגנת עדים היא להגן על עדים ובני משפחותיהם, שנתונים בסכנה ממשית לאור הסמכתם להעניק עדות. התוכנית מעניקה הגנה לעד ובני משפחתו החל מרגע הסכמתו להעניק עדות, ועד לאחר חלוף הסכנה – גם אם מדובר בשנים רבות לאחר הרשעת הנאשם. בדרך כלל, מדובר בעדים המוסרים עדות כנגד ארגוני פשע למיניהם או כאלו המוסרים עדות בנוגע לפשעי מלחמה.
