אחת העבירות הייחודיות בחוק העונשין של מדינת ישראל הוא סעיף 332 לחוק העוסק בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. עבירה זו ייחודית בכמה היבטים: ראשית, מרבית עבירות התחבורה של מדינת ישראל נחקקו ב"פקודת התעבורה" המסדירה בפרוטרוט את עולם התחבורה בישראל על כל הכרוך בו (רישיון נהיגה, רישיון מונית, לימודי נהיגה וכמובן – עבירות התחבורה השונות ועונשיהן).
באופן חריג, כאמור, נקבעה עבירת "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב התחבורה" דווקא בחוק העונשין בשל מאפייניה היחודיים והרקע לחקיקתה (ראה להלן). שנית, העונש הקבוע בחוק לעבירה זו גבוה בהרבה מהעונש הקבוע בחוק למרבית עבירות הנהיגה האחרות, המורשע בסעיף זה עשוי להישלח לכלא עד למשך 20 שנים (וראה עוד להלן בהרחבה).
לשם ההשוואה, ענישה זו זהה למעשה לעונש הקבוע בסעיף 301ב לחוק העוסק ב"המתה באחריות מופחתת", אשר פחותה בחומרתה רק מעבירת "רצח בכוונה תחילה". בשל חומרת הענישה, כתב אישום בגין סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה יידון בבית המשפט המחוזי.
לסעיף 332 ישנם מספר תתי סעיפים המאפשרים לתביעה לעשות בו שימוש במגוון של סיטואציות, אך הסעיף הנפוץ ביותר מביניהם הוא תת סעיף 2 שלשונו: "מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או בכל דבר שעליהם או בקרבתם בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים".
מהו נתיב תחבורה?
בעולם המשפט הפלילי, כדי להרשיע אדם בעבירה, על התביעה להוכיח שבפעולותיו קיים הנאשם את כל "מרכיבי" העבירה – תנאים הנקבעים באופן מפורש בלשון החוק. הביטוי הראשון והרלוונטי ביותר הוא "נתיב תחבורה" הקובע את התנאי הראשי לקיום העבירה – פעולה ביחס לנתיב תחבורה.
הביטוי "נתיב תחבורה" איננו מוגדר באופן מפורש בחוק, אך במגוון של פסיקות קבעו בתי המשפט כי הסעיף חל רק על כל סיטואציה שבה פעולת הנאשם נעשתה כלפי נוסע בכלי רכב או כלפי כלי הרכב עצמו. לפי פרשנות זו הסעיף איננו חל על סיטואציות בהן פעולת הנאשם נעשתה כלפי הולכי רגל (אם כי ישנם כמובן סעיפי חוק אחרים המטפלים במצבים אלו).
יצוין אמנם שבפסיקת בתי המשפט נקבע כי הסעיף אכן יחול על סיטואציות בהן הפעולה כוונה כלפי נוסע ברכב שבדיוק יצא מרכבו. תנאי נוסף הנדרש לצורך הרשעה בעבירת "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" הוא שהנאשם עשה פעולה "שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע".
ניסוח זה מעומעם בכוונה תחילה כדי שיחול על מגוון רחב ביותר של סיטואציות ומקרים, אבל ההיבט הייחודי בו הוא אי דרישת התוצאה. ניסוח זה הופך את עבירת "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" ל"עבירת התנהגות", קרי עבירה שאיננה מותנה בגרימת תוצאה ספציפית (בניגוד לדוגמא לעבירת הרצח).
פירוש הדבר, שאם אדם התנהג באופן שעונה על תיאור החוק, גם אם לא נגרם נזק ממשי לנוסע או לרכב בשל התנהגותו, די בכך כדי להרשיע אותו בעבירה זו. כדי לאזן את הרף הנמוך הנדרש לצורך הרשעה קבע המחוקק תנאי נוסף להרשעה: כוונה תחילה. פירוש הדבר שעל התביעה להוכיח שכאשר הנאשם פעל הוא התכוון במודע כדי לגרום לסכנה של נוסע או של רכב.
לרוב תנאי זה מקשה מאוד על התביעה שכן קשה מאוד להוכיח שאדם פעל מתוך כוונה מלאה לגרום לסכנה. אמנם, בפסיקת בית המשפט נקבע כלל שמקל עד היום מאוד את מלאכת התביעה. בפסק דין מיוחד קבע בית המשפט העליון כי העבירה תחול לא רק כאשר הנאשם התכוון ממש לסכן נוסע או רכב, אלא גם כאשר הנאשם הבין בעת מעשה שהפעולות שלו יגרמו "בסבירות גבוהה" לסכנה לנוסע או לרכב – ניתן להרשיע אותו בעבירה.
פסיקה זו של בית המשפט העליון נקראת "הלכת הצפיות" וכאמור בפסיקה זו הוקלה מאוד מלאכת התביעה, כיום כדי להרשיע אדם ב"סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" די בכך שהתביעה תוכיח שאדם נהג ברכב באופן שסיכן רכבים אחרים ושהנהג היה מודע לפעולותיו – כדי שיהיה אפשר להרשיעו בעבירה שעונשה חמור במיוחד.
באילו מקרים יוגש כתב אישום בגין סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה?
עבירה זו נחקקה במטרה לנסות ולצמצם נהיגה פרועה המסכנת חיי אדם בכבישי הארץ, וכדי לממש מטרה זו נקבעה עבירה שעל אף הרלוונטיות שלה למגוון רחב יחסית של סיטואציות – עונשה יהיה מחמיר מאוד. ככלל ניתן לעשות בעבירה שימוש לכל מצב העונה על הקריטריונים הייחודיים לעבירה, אבל פרקליטות המדינה החליטה להעניק מיקוד מיוחד לעבירות בהם היתה נהיגה באופן "פרוע במיוחד" ובכך יצר "סיכון ממשי" לשאר הנוסעים המשתמשים בדרך.
כדי להגדיר את המונח "נהיגה פרועה במיוחד" החליטה הפרקליטות לקבוע מספר פרמטרים ספציפיים שישפיעו האם יוגש כתב אישום בגין "סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה", ביניהם: מהירות הנסיעה, נהיגה נגד כיוון התנועה, מעבר מהיר בין נתיבים (זיגזג), חציית קו הפרדה לבן, כניסה לצמתים באור אדום. ככל שמתקיימים יותר פרמטרים, סביר יותר להניח שכתב האישום שיוגש יכלול את "סיכון חיי אדם".
אמנם, גם אם אדם נהג באופן חסר אחריות באופן קיצוני בצורת נהיגתו ברכב, אבל עשה זאת באזור שומם מאדם וללא כל סכנה ממשית לאחרים – לא יוגש נגדו כתב אישום מחמיר כל כך, שהרי בפועל הוא לא סיכן חיי אדם. כפי שכבר הוסבר קודם לכן – אין צורך בכך שייגרם נזק של ממש כדי להרשיע אדם בעבירה זו, אך הפרקליטות שוקלת גם מרכיב זה בבואה להגיש כתב אישום.
כך לדוגמא, בוחנת הפרקליטות אם בפועל נגרם נזק לכלי רכב אחרים, או שכמעט ונגרמה פגיעה כזו אם הרכבים האחרים לא היו מתנהלים בזהירות ומצליחים לסטות מדרכו של הנהג. חשוב לדעת שבסיטואציות קיצוניות מאוד אפילו אם הנהג לא סיכן אף אחד בכלל, עדיין תוכל הפרקליטות להגיש כנגדו כתב אישום בגין "סיכון חיי אדם", כתלות בשיקול דעתה בלבד – כפי שהוסבר קודם.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
מה העונש על סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה?
כפי שצויין, העונש הקבוע בחוק על "סיכון חיי אדם מזיד בנתיב תחבורה" הוא עד עשרים שנה (!) עונש מחמיר ביותר שמטרתו ליצור הרתעה קשה במיוחד. החוק, נוצר במקורו כדי להתמודד עם סכנה כגון זריקת אבנים על מכוניות נוסעות, מעשה אשר עשוי לסכן באופן קיצוני את חיי הנוסעים ברכב. מסיבה זו מוגבלת העבירה רק לתחום כלי התחבורה והנוסעים בנתיב תחבורה.
חשוב לדעת שבמדינת ישראל, אלמלא מציין החוק במפורש אחרת, כל עונש המפורש בחוק הוא עונש מקסימלי, כלומר שביכולת השופט להחליט אם לגזור על האדם שהורשע את מלוא העונש או רק את חלקו. בהליך "גזר הדין" השופט מחויב לשקול מגוון של קריטריונים רלוונטיים להקלה או להחמרה בעונש – נתונים כמו עבר פלילי, נסיבות אישיות ומשפחתיות וכן הלאה. לעיתים קרובות יצליח ייצוג משפטי טוב לצמצם מאוד את היקף העונש שיוטל על אדם שיורשע.
