זכותו של הפרט לעיין בחומרי חקירה, המצויים בידי הרשויות ואשר נוגעים לעניינו האישי, הינה זכות יסודית בשיטת המשפט הישראלית, אשר נגזרת מהזכות להליך משפטי הוגן. לאור חשיבותה הרבה של הזכות, נדמה כי כל בר דעת חייב לדעת דבר או שניים על זכאותו הבסיסית לעיין בחומרי חקירה, בין אם יקלע להליך פלילי במרוצת חייו ובין אם לאו. לשם כך, עלינו להבין מהו חומר חקירה, באילו נסיבות מתגבשת הזכות לעיון בו ומהם הסייגים העומדים בפני מימושה.
מה מוגדר כחומר חקירה?
בפשטות, חומר החקירה הוא החומר אשר מצוי בליבת התשתית הראייתית של התביעה, ושעליו התביעה מעוניינת לבסס את כתב האישום. מטבע הדברים, קיים קושי לספק הגדרה מפורשת וחד משמעית למושג "חומר חקירה" ולאבחן אילו פריטי מידע מהווים חומר חקירה, שכן ראיות רבות ומגוונות עשויות להיתפש ככאלו המעידות על אשמת הנאשם, או לחילופין על חפותו.
אמנם, במרוצת השנים יצקה הפסיקה תוכן רב לתוך מונח רחב זה, וגיבשה עקרונות מנחים, שעתידים לסייע לכל המעוניין בכך לסווג כראוי חומר חקירה. כך, למשל, בבש"פ 5425/01 בעניין אל חאק (2001) נקבע כי למרות שיש לתת להגדרת "חומר חקירה" פירוש מרחיב, על מנת לאפשר מרחב תמרון מספק לפרקליטות ולסניגוריה, אין להפריז יתר על המידה ולכלול בתוך המונח ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה היא מזערית ושולית.
אכן, ככל שהזיקה הקיימת בין מהות הראיות לבין השאלה המשפטית, המצויה תחת מחלוקת, היא רופפת יותר, כך הפגיעה הצפויה בזכותו של הנאשם למשפט הוגן תהיה גדולה יותר. הרי, קיים קושי לקבל מצב שבו מרשיעים אדם על סמך ראיות שמעידות באופן קלוש בלבד על אשמה מסוימת. מכאן ניתן להסיק כי ככל שלחומר החקירה קיימת רלוונטיות רבה יותר לאישום, וככל שהשימוש בו הוא מהותי במיוחד לצורך הגנת הנאשם, הנטייה להכיר בו כחומר חקירה תגדל.
לאור כל האמור, סביר להניח כי הודעות של הנאשם או של העד, דו"ח או זיכרון דברים על אמירות של הנאשם או של העד, ידיעות שמסרו פרטים ושנרשמו במאגר המודיעין, דו"חות בדבר פעולות חקירה, תצלומים, הקלטות, חפצים, מסמכים, תוצאות של בדיקות מדעיות, חוות דעת של מומחים וכן הלאה יהוו חומרי חקירה קבילים (בכפוף, כמובן, להיותם רלוונטיים לכתב האישום).
מהי זכות העיון בחומר חקירה (ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי)?
ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי קובע זכות עיון בחומר חקירה. בהתאם לכך, הנאשם והסניגור שלו רשאים לעיין בחומרי החקירה המצויים בידי גורמי החקירה והתביעה, וזאת בתנאי שהם נוגעים לכתב האישום.
זכות העיון בחומר חקירה היא זכות מהותית וקריטית למדי עבור הנאשם – היא מאפשרת לו להיחשף לחומר החקירה שעליו יבוסס כתב האישום, באופן שיאפשר לו ולסנגור שלו לגבש הגנה ראויה. הרי, כיצד נוכל לצפות מהנאשם להתגונן בצורה הולמת ומיטבית, אם לא יעלה בידיו לדעת את טיב הראיות שבגינן הוא מועמד לדין מלכתחילה? יתרה מכך, במסגרת חומר החקירה יוכל הנאשם אף למצוא ראיות שיהיה בהן כדי להוכיח את חפותו.
אמנם, לא רק הנאשם מרוויח מעצם קיומה של זכות העיון בחומרי החקירה – מדובר בזכות אשר מגשימה את האינטרס הציבורי בקיומו של הליך משפטי הוגן. כך, בבש"פ 2043/05 בעניין זאבי, הובהר כי זכות העיון בחומר החקירה מבטיחה שמערכת המשפט תוכל להכריע את גורלו של הנאשם ולחרוץ את דינו אך ורק במסגרת הליך שבו הוענקה לו הזדמנות ראויה ומלאה להיערך למשפט.
ההיערכות הראויה למשפט כפופה לחשיפת מלוא חומר החקירה לעיני הנאשם. על מנת לסבר את האוזן בדבר חשיבותה של הזכות הנדונה – יצוין כי בארצות הברית זכות העיון בחומרי החקירה היא זכות חוקתית ראשונה במעלה, אשר נגזרת מהזכות להליך הוגן, המעוגנת בתיקון החמישי ובתיקון הארבעה עשר לחוקה.
שיקולים למימוש זכות העיון בחומר חקירה
כאמור, זכות העיון בחומר חקירה מאפשרת לנאשם למצוא ראיות לחפותו, וכן מונעת ממנו הפתעות במשפט לגבי ראיות שעלולות להפלילו. אולם, כאשר בית המשפט חושש כי בבסיס הדרישה לעיין בחומרי החקירה עומדים שיקולים זרים, הוא עלול לשלול אותה.
כך, למשל, אם הנאשם מעוניין לעיין בחומרי החקירה על מנת לעכב ולהשהות את ניהול ההליך המשפטי (במטרה ליצור "סחבת") או כדי להתיש את הגוף התובע על מנת לגרום לו להיכנע לעסקת טיעון מוצלחת יותר מבחינת הנאשם – בית המשפט עשוי לדחות את בקשת העיון.
כמו כן, זכות העיון עשויה להידחות מפני שיקולים פרקטיים ומעשיים. כך, למשל, בתיקים פליליים רחבי היקף, חומרי החקירה הם כה רבים ומורכבים, וקיים קושי לצפות שהתביעה אכן הייתה מסוגלת לעיין בכולם. במצבים מעין אלו, חובת המדינה לערוך רשימה של כל חומר החקירה שנאסף תיסוג מפני זכות הנאשם והסנגור שלו לעיין בחומרים.
אם כן, אנו למדים שזכותו של הנאשם לעיין בחומרי החקירה אינה זכות מוחלטת, והיא עלולה לסגת מפני קיומם של שיקולים זרים או של שיקולים מעשיים.
באיזה שלב ניתן לעיין בחומר חקירה?
מס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי עולה כי זכות הנאשם לעיין בחומרי החקירה שבהם מחזיקה התביעה קמה אך ורק לאחר הגשת כתב האישום. אם כן, בשלבים שבהם החקירה מצויה בעיצומה, הנאשם והסניגור שלו כלל אינם רשאים להיחשף לחומרי החקירה.
הלכה למעשה, ניתן להבחין בשני מקרים שבהם ניתן בכל זאת לעיין בחומר החקירה, או לפחות בחלקים מסוימים ממנו, עוד בטרם הוגש כתב האישום:
- קבלת חומר החקירה לצורך שימוע – לצורך שימוע בטרם הוגש כתב אישום, מחובתה של התביעה להעביר לחשוד את עיקרי החומר לשם עריכת השימוע (כמובן, ככל שאין מדובר בחומר חסוי). בשלב זה, אין כל חובה להעביר את מלוא חומר החקירה, כאשר חומר החקירה מועבר לאחר סינון מסוים ועל פי שיקול דעת התביעה. ניתן להגיד שבפועל מועברת לחשוד ליבת חומרי החקירה.
- קבלת חומר החקירה לצורך הגשת ערר על החלטתו של התובע לסגור את התיק – רשות תביעה שהחליטה לסגור תיק מבלי להגיש בו כתב אישום, מחויבת להודיע למתלונן על ההחלטה לסגור את התיק כמו גם על הגורמים שבגינם הוחלט לסגרו. בתגובה לכך, רשאי המתלונן לקבל את תמצית חומר החקירה, למען יוכל להגיש ערר על סגירת עצם סגירת התיק.
אם כן, זכאות להיחשף למלוא חומר החקירה קמה אך ורק לאחר הגשת כתב האישום, ובשלבים שטרם הגשת כתב האישום תיתכן הרשאה לעיין בליבת חומרי החקירה לכל היותר.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
ראיות חסויות
כאמור, זכות העיון בחומרי החקירה אינה זכות מוחלטת ואבסולוטית. בבית המחוקקים היטיבו להכיר בכך שלא חומר ראוי לחשיפה פומבית במסגרת המשפט. אכן, בהתאם לס' 84 לחוק סדר הדין הפלילי, זכות העיון בחומרי חקירה אינה חלה על חומר סודי, כלומר על "חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין". במובן זה, הראיה החסויה לא תוכל להפוך לחלק מן החומר הראייתי, והתובע כלל לא יוכל להסתמך עליה.
כך, למשל, בס' 2 לפקודת המטה הארצי של משטרת ישראל, בדבר הכללים וההנחיות להגשת בקשת לתעודת חיסיון, מצוין כי תרשומות פנימיות הן חסויות, כלומר אינן עולות כדי חומר חקירה שקיימת הרשאה לעיין בו.
תרשומת פנימית היא כל מסמך שתוכנו הוא הנחיה והוראה לשוטר לבצע פעולת חקירה או פעולה מנהלית, חיווי דעה, המלצה, תוכנית של חקירה עתידית, סיכום של חקירה, בקשה לתעודת חיסיון, תרשומת של שוטר שהוגשה לעיון השופט בלבד וכיוצא בזאת.
באופן דומה, אף חומרים מודיעיניים נחשבים לראיות חסויות. חומר מודיעין הוא חומר חקירה שנאסף או נרשם בידי רשות מודיעין כלשהי (משטרת ישראל, המחלקה לחקירת שוטרים, צבא ההגנה לישראל, המשטרה הצבאית החוקרת, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי וכיוצא בזאת). חומרי חקירה מודיעיניים שאינם שייכים בצורה ישירה וברורה לכתב האישום לא ימסרו לנאשמים.
על מנת להגן על ראיות אחרות, שחשיפתן עלולה להוביל לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או באינטרסים ציבוריים מהותיים אחרים, ס' 44 וס' 45 לפקודת הראיות מותירים הוצאת תעודת חיסיון, שעליה יהיה חתום ראש הממשלה או השר הרלוונטי. תעודת החיסיון מהווה דרך ייחודית למנוע העברת חומרי חקירה לנאשם ולסניגור שלו.
אם ניתנה תעודת חיסיון על חומר בהליך הפלילי, המשטרה והתביעה לא ירשו לנאשם ולסנגור שלו לעיין באותו החומר ו/או להעתיקו, העד לא ימסור בבית המשפט את החומר הנדון ובית המשפט לא יקבל חומר זה כראיה בבית המשפט.
עתירה לגילוי ראיה חסויה
בכפוף לזכות העיון בחומרי החקירה, המעוגנת בס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, מחובתה של התביעה היא להעמיד לעיון הנאשם והסניגור שלו את מלוא חומרי החקירה. אמנם, כאמור, קיימות ראיות חסויות למיניהן, כמו תרשומות פנימיות, חומרים מודיעיניים מסוימים ויתר ראיות שהוצאה עליהן תעודת חיסיון.
אולם, קיומה של ראיה חסויה אינה סוף פסוק. ס' 45 לפקודת הראיות מאפשר לכל פרט להגיש עתירה לגילוי ראיה, במטרה להסיר ממנה את החיסיון שאופף אותה. הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה נעשה במעמד צד אחד, ללא נוכחותו של העותר או של בא כוחו, וזאת על מנת לבחון אם קיימת הצדקה לחיסיון.
בדיונים של עתירה לגילוי ראיה חסויה מתנגשים מספר עקרונות מהותיים: מצד אחד, חשיפת ראיות חסויות עלולה לפגוע באינטרסים של המדינה. השמירה על ביטחונה של המדינה ועל יתר האינטרסים שלה מחייבת מתן חיסיון. מצד שני, על מנת להבטיח את קיומו של משפט צדק, יש למנוע את הרשעת החפים מפשע. לשם כך, לעיתים עשויה להידרש חשיפה של ראיות "חסויות", אשר יש בכוחן לסייע בהוכחת חפותו של הנאשם.
אם כן, עולה השאלה הבאה: כיצד יכריע בית המשפט בדיון לחשיפת ראיה המוגדרת כ"חסויה"?
כאשר הראיה עשויה לתרום לזיכויו של הנאשם, היא תיחשף בפניו ובפני הסנגור שלו, אף אם הדבר ייעשה במחיר של פגיעה באינטרס שבגינה היא הפכה לחסויה מלכתחילה. במובן זה, זכותו של הנאשם להליך הוגן ולמשפט צדק גוברת על אינטרסים ציבוריים שונים, ושיקול הצדק עדיף על פני כל שיקול ביטחוני שניתן להעלות על הדעת.
הדברים תוארו היטב בב"ש 838/84 בעניין לבני, שם נקבע כי "שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע". בהתאם לכך, נדמה כי בית המשפט יורה על גילויה של ראיה חסויה אך ורק אם ישתכנע כי הצורך לגלות אותה אכן עדיף מהעניין אשר טמון באי גילויה.
עתירה לצו להמצאת מסמכים לפי ס' 108 לחוק סדר הדין הפלילי
כידוע לנו, ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר מעגן את הזכות לעיון בחומר חקירה, מתייחס לחומרי החקירה אשר מצויים בידי התביעה. עולה, אם כן, השאלה הבאה: מה יהיה לגבי חומר חקירה פוטנציאלי, שעשוי להועיל למי מהצדדים, אך שאינו מצוי בידיה של התביעה?
לפי ס' 108 לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי, בין אם לאור בקשת בעל הדין ובין אם מיוזמתו העצמאית של בית המשפט, לצוות על עדים או על אנשים אחרים להגיש לבית המשפט, במועד שיקבע, מסמכים המצויים ברשותם. במילים אחרות, ס' 108 עשוי להעמיד בידיה של ההגנה דרך להשיג מסמכים שונים שאינם מצויים בידיה של התביעה, אלא ברשותם של עדים או של אנשים אחרים כאמור.
בית המשפט יאשר עתירה לצו להמצאת מסמכים בהתחשב בנסיבות הפרטניות של העניין, כאשר כל אירוע ייבחן לגופו, באופן פרטני ונקודתי. כך, בית המשפט ייטה להורות על המצאת חומרי חקירה אם הם רלוונטיים לכתב האישום ובכלל זאת עשויים לסייע לנאשם להגן על עצמו, במסגרת זכותו להליך הוגן.
לאיזה גורם יש להגיש בקשה לצילום חומר חקירה?
בהתאם לפקודת המטה הארצי של משטרת ישראל, בדבר החובה לתת לנאשם לעיין בחומר החקירה ולהעתיק אותו – תובע אשר הגיש כתב אישום לבית המשפט, ושקיבל פנייה מהנאשם עצמו או מטעמו, יעשה את כל הנדרש על מנת להותיר לפונה לעיין בחומר החקירה ואף להעתיק את חומר החקירה.
זאת למעט במקרים חריגים. כך, למשל, אם חומר החקירה כולל בתוכו קלטת ויזואלית או קולית, אשר מתעדת ילד שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, בנסיבות של עבירה בלתי מוסרית או גופנית בפרט, אין זכאות להעתיקה, אלא באישור של בית המשפט.
העיון החומרי החקירה או העתקה מהם יתבצעו, כפי שמורה אותנו ס' 75 לחוק סדר הדין הפלילי, במשרד התובע או במקום אחר לבחירתו של התובע, ובמעמד אדם שהתובע מינה, באופן שיובטח שהעיון וההעתקה ייעשו בכפוף לחוק ובכפוף להוראותיו של התובע. מטבע הדברים, התובע בהליך הפלילי, שאליו מגישים את הבקשה להעתיק חומרי חקירה (כלומר, לצלמם), הוא הפרקליטות או מערכת התביעה המשטרתית.
