במסגרת ההליך הפלילי, לא פעם מוסרים אנשים שונים מידע לבעלי תפקידים ברשויות אכיפת החוק, כגון שוטרים, שופטים ופרקליטים. על מנת להגן על הערך המוגן של שמירה על האמת, הצדק והגינות ההליך השיפוטי, קבע המחוקק מספר עבירות אשר עוסקות במסירת מידע כוזב. במאמר זה נסביר אודות מרכיביה השונים של עבירת מסירת ידיעה כוזבת, ונפרט אודות מקרים בולטים מן הפסיקה בהם הורשעו אנשים בעבירה.
מהי ידיעה כוזבת?
מסירת ידיעה כוזבת הינה עברה פלילית, אשר במסגרתה מוסר אדם לרשויות אכיפת החוק מידע שקרי, כאשר הוא מודע לעובדה שהמדובר במידע כוזב. מאחר שמסירת המידע כשהיא לעצמה היא היסוד העובדתי של העבירה, יואשם אדם בעבירה בין אם מסירת הידיעה הכוזבת הובילה לפתיחתו של הליך פלילי ובין אם לאו.
עבירת מסירת ידיעה כוזבת קבועה בסעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). לפי הסעיף, אדם אשר מוסר לשוטר או לכל גורם המוסמך להגיש תביעות פליליות ידיעה אודות עבירה, כאשר הוא מודע לכך שהידיעה כוזבת, עונשו עשוי להגיש עד לשלוש שנות מאסר, בין אם הוגשה תביעה בעקבות מסירת הידיעה ובין אם לאו.
במידה ומסר אדם מידע שקרי אודות עבירה מסוג פשע, עשוי עונשו להגיע גם לחמש שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. מסקירת סעיף החוק, אנו למדים כי על מנת שיתקיימו יסודות העבירה, צריך להתקיים יסוד עובדתי של מסירת מידע כוזב לשוטרים וחוקרים, וכן לבעלי המקצוע אשר מוסמכים להגיש תביעות פליליות, כמו פרקליטים ותובעים משטרתיים.
בנוסף לכך, נדרש יסוד נפשי של מודעות לכך שהמידע אשר נמסר הינו מידע כוזב. כך, אדם אשר מסר בחקירתו פרטים שגויים אודות פשע שהיה עד לו מתוך בלבול ומתח נפשי, אינו מקיים את היסוד הנפשי של העבירה. מנגד, אם אותו אדם מוסר את הפרטים השקריים תוך מודעות לכך שהם כוזבים, הרי שהוא עבר עבירה פלילית לפי סעיף 243 לחוק העונשין.
הרציונל העומד בבסיס עבירת מסירת ידיעה כוזבת
ההצדקה הנורמטיבית לקיומם של איסורים פליליים על פעולות כלשהן, היא הגנה על ערך חברתי מוגן. לכן, נקודת המוצא לדיון ביקורתי על עבירה פלילית תמיד תהיה הערך המוגן שעליה בא הסעיף להגן. ככל שהערך החברתי חשוב ומרכזי יותר, כך נרצה לספק לו הגנה מחמירה יותר.
מאחורי סעיף 243 לחוק העונשין, עומד הערך המוגן של הבטחת האמת והצדק במסגרת ההליך הפלילי. באופן טבעי, רואה המחוקק בהגנה על חפים מפשע מפני האשמות שווא ובמניעת ניצול לרעה של כוחן של רשויות החוק חשיבות גדולה. ערך זה זוכה להגנה על ידי מספר סעיפים נוספים בחוק העונשין, אשר נוגעים למתן שבועת שקר או להגשת תצהירים שקריים.
לעומתם, עבירת מסירת ידיעה כוזבת עוסקת בשלבים המוקדמים של ההליך הפלילי, אשר במהלכם אוספות הרשויות את החומרים הדרושים, מבצעות חקירות פליליות ומגבשות את כתב האישום.
העונש על ידיעה כוזבת
כפי שצוין לעיל, העבירות שבהן עוסקות הידיעות הכוזבות אשר נמסרו למשטרה משפיעות על העונש המקסימלי שיכול להיות מושת על המוסר. העונש המקסימלי בגין מסירת מידע שקרי שנמסר אודות עבירות מסוג עוון (אשר העונשין בגינן נעים בין שלושה חודשי מאסר לבין שלוש שנות מאסר), הינו שלוש שנות מאסר בפועל. מנגד, מסירת ידיעה כוזבת אודות עבירה מסוג פשע, עשויה להוביל למאסר של חמש שנים.
נשאלת אפוא השאלה, מדוע בחר המחוקק להחמיר את העונש המקסימלי לו צפויים אנשים אשר מסרו מידע שקרי אודות עבירות חמורות יותר, אם מסירת המידע כשהיא לעצמה הייתה זהה? הסיבה לכך טמונה בדרגת חומרתן השונה של ההשלכות הצפויות בגין מסירת המידע. במידה שמסירת מידע כוזב אודות החזקת סם מסוג קנאביס לשימוש עצמי תוביל להרשעה, צפויות לנאשם עבודות שירות לכל היותר.
מנגד, מסירת ידיעה כוזבת אודות עבירה חמורה מסוג אונס, עלולה לגרום לכך שהנאשם יישב על לא עוול בכפו במשך שנים ארוכות בבית הכלא.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
מסירת ידיעה כוזבת או עדויות סותרות?
במקרים רבים, מוסרים אנשים מידע ראשוני לחוקרי המשטרה, ומשנים בהמשך את גרסתם, בין אם בחקירה מתקדמת יותר ובין אם במסגרת ההליך בבית המשפט. מקרים מסוג זה אינם עולים כדי מסירת ידיעה כוזבת. יחד עם זאת, גם שינוי גרסה פוגע בערך המוגן של שמירה על האמת במסגרת ההליך הפלילי. לכן, אדם אשר מסר בנושא מסוים ידיעות סותרות צפוי לעונש מקסימלי של חמש שנות מאסר.
יחד עם זאת, עבירה זו דורשת יסוד נפשי מחמיר של כוונה מיוחדת. כלומר, על האדם אשר מסר עדויות סותרות לעשות כן מתוך כוונה להטעות. בנוסף, נדרש שהעדויות תסתורנה אחת את השנייה בשאלה עובדתית מהותית לגבי העניין.
בנוסף, יש להדגיש כי חל איסור בחוק על מתן עדות שקר בביהמ"ש. אדם אשר מסר עדות שקר בבית המשפט לשם קבלתן של טובות הנאה, אף צפוי לעונשים כבדים שעשויים להגיע לשבע או תשע שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. גם אנשים אשר מסרו תצהירים שקריים צפויים לעונש של עד שלוש שנות מאסר.
מדיניות הגשת כתב אישום בגין תלונת שווא – הנחיית פרקליט המדינה 2.5
בשנת 2016 עודכנו בפעם האחרונה הנחיות הפרקליטות הנוגעות למסירת ידיעה כוזבת. מטרתה של ההנחיה הינה להתוות את מדיניות התביעה בעניינן של פתיחה בחקירה פלילית והעמדה לדין של אדם בשל חשד למתן אמרה או עדות כוזבת או סותרת מתוך כוונה להטעות בחקירה או בבית המשפט.
בהנחיות מצוין כי מטרותיו המובהקות של ההליך הפלילי הן חשיפת האמת ועשיית צדק. למותר לציין שמסירת אמירה כוזבת פוגעת בחריפות במטרה זו, ואף עשויה להביא להרשעה של חפים מפשע או לזיכוי של אשמים. לכן, מייחסת התביעה חומרה יתרה לעבירות מסוג זה ומצדדת במדיניות אכיפה מחמירה ביחס אליהן.
יחד עם זאת, מדגישות הנחיות הפרקליטות כי אל מול החובה להגיד את האמת, עשויים לעמוד ערכים אחרים שעשויים להחליש את ההצדקה להעמדה לדין, כמו הזכות לכבוד או הזכות לפרטיות. לדוגמה, במקרים רבים מוסרות קורבנות אונס ידיעות כוזבות בשל המתח הנפשי שבו הן מצויות. במקרים כאלה, הרשעתן במסירת ידיעה כוזבת עלולה להחטיא את המטרה העומדת מאחורי העבירה.
לפיכך, קבעה הפרקליטות בהנחיותיה, שעל תובע אשר מעוניין לפתוח בחקירה או להגיש כתב אישום בגין מסירת ידיעה כוזבת, להתחשב במכלול האינטרסים והערכים המוגנים הרלוונטיים לסיטואציה העובדתית, על מנת להוביל להגברת האכיפה תוך מניעתן של חקירות לא מוצדקות, אשר עלולות להוביל להרתעת יתר.
דוגמאות לידיעות כוזבות שנמסרו בישראל
לא מעט תלונות שווא מוגשות במשטרה בגין עבירות מין ואלימות על ידי בני זוג המצויים בהליך גירושין כואב. הנזקים המידיים לקורבנות תלונת השווא, לרבות צו הרחקה ופתיחה בהליכים פליליים, מחדדים את החשיבות שבעבירת מסירת ידיעה כוזבת. דוגמה בולטת אחת לכזה מקרה, היא סיפורה של צעירה שהגישה תלונה נגד בחור, שלפי גרסתה כלא אותה בחדר מלון במשך שלושה ימים ואנס אותה מספר פעמים, עד שהצליחה להימלט מן המקום.
כתוצאה מהתלונה, עצרה המשטרה את החשוד. לאחר ששהה יומיים במעצר ונחקר על ידי חוקרי המשטרה, הופיעה הצעירה בתחנת המשטרה והודתה כי בדתה את תלונתה. בעדותה השנייה, מסרה הצעירה כי התקיים רומן בינה לבין החשוד.
השניים אכן שהו במלון במשך שלושה ימים, שבסופם התגלע ביניהם ריב. בעקבות הריב, חשה הצעירה עצבנית ופגועה והייתה מעוניינת לנקום בחשוד. כתוצאה מכך, פתחה המשטרה בחקירה כנגד הצעירה, שבסופה הוגש נגדה כתב אישום בגין מסירת ידיעות כוזבות. במקרה נוסף, לא עלה בידי התביעה המשטרתית להגיש כתב אישום כנגד צעירה אשר טענה כי מסרה תלונה כוזבת, ולבסוף אף בוטל כתב האישום:
במסגרת מקרה זה, נעצר חשוד בשל תלונה אשר הוגשה למשטרת נתניה על ידי תושבת העיר, שעל פיה, הלז אנס אותה בברוטליות. בחלוף מעל לחודשיים, התייצבה בתחנת המשטרה המתלוננת, מסרה כי יחסי המין עם החשוד קוימו בהסכמה מלאה, וביקשה לבטל את התלונה.
אף על פי כן, לא עלה בידי המשטרה להוכיח מעל לכל ספק סביר שהידיעה הכוזבת נמסרה בעת מתן הגרסה הראשונית שלפיה נאנסה המתלוננת, ולא בגרסה המאוחרת, בה הכחישה את האונס. לכן, בחרה המשטרה להגיש נגד המתלוננת כתב אישום בגין מסירת עדויות סותרות, לפי סעיף 240 לחוק העונשין.
בעקבות דיון שנערך בין עורך דינה של הנאשמת לבין התביעה המשטרתית, במסגרתו הצביע עורך הדין על הסיבות אשר הניעו את הנאשמת למסור עדויות סותרות, שוכנעה המשטרה לחזור בה מכתב האישום וכך תמה הפרשה.
