ס' 431 לחוק העונשין מגדיר את עבירת העושק וקובע כך: "המנצל את המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית, חוסר הנסיון או קלות הדעת של הזולת לאחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים: (1) דורש או מקבל דבר שאינו מגיע לו כדין; (2) דורש או מקבל בעד מצרך או בעד שירות תמורה העולה במידה בלתי סבירה על התמורה המקובלת; (3) נותן בעד מצרך או בעד שירות תמורה הנופלת במידה בלתי סבירה מן התמורה המקובלת.
לעבירת העושק בדין הישראלי כמעט ולא קיימות עבירות מקבילות במדינות אחרות בעולם, על כך עמד בעבר השופט ברק בפסק הדין בעניין ע"פ 598/79 שמואל מירון נ' מדינת ישראל: "הוראת סעיף 431 לחוק העונשין היא חידוש אשר חודש בחקיקה הישראלית על- ידי חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), תשכ"ג-1963, נראה שאין לו מקבילה במשפט האנגלי.
הוראות דומות מצויות במספר שיטות משפט קונטיננטליות (סעיף 404 לחוק הפלילי היווני, סעיף 644 לחוק הפלילי האיטלקי; סעיפים 154ו-155 לחוק הפלילי האוסטרי, סעיפים 295ו-296 לחוק הפלילי הנורבגי; סעיפים 542ו-544 לחוק הפלילי הספרדי), נראה כי החקיקה שלנו הושפעה בעיקר – הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי – מהגישה של המשפט הגרמני אל סוגית העושק (ראה סעיף 302 לחוק הפלילי הגרמני; וסעיף 139 לחוק האזרחי הגרמני)."
יסודות עבירת העושק בדין הפלילי
ראשית, חוק העונשין מניח חוסר שוויון בין העושק לעשוק ומגדיר שלושה יסודות עובדתיים אשר חייבים להתגבש על מנת שהמקרה יוגדר כעבירת העושק: יסוד נפשי, יסוד נסיבתי ויסוד התנהגותי. היסוד ההתנהגותי, מתייחס להתנהגות העושק ולדרישות שהוא מציב בפני האדם עשוק. לעומת זאת, משמעות היסוד הנפשי היא מודעותו של העושק לגבי מצוקתו של העשוק וניצולה של מצוקה זו לשם טובתו האישית.
כמו כן, היסוד הנסיבתי דורש את קיומו של קשר סיבתי בין מצבו של האדם העשוק, לבין התנאים אשר נקבעו בהסכם בעל תוקף משפטי אשר נחתם בין הצדדים באופן חוקי. כמו כן, כחלק מההליך הפלילי, על התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר את התקיימותם של כל היסודות שנמנו לעיל.
מקרים של עבירת העושק
עבירת העושק לעתים מתלווה לעבירות נוספות והיא יכולה להתקיים במגוון רחב של מקרים, שביניהם זנות, ניצול של אוכלוסיות פגיעות כגון עובדים זרים או קשישים, במסגרתו של הליך גירושין וכיוצא בזה. כך, למשל, באחד מפסקי הדין, גבר פנה לבית המשפט לאחר שחתם על הסכם גירושים וטען כי חתימתו הושגה בדרך של עושק ובשל איומים מצד גרושתו, על כך שתפנה להורי משפחתו ותפיץ שקרים לגביו.
באותו עניין, בית המשפט קיבל את גרסתו של הבעל והורה על ביטול ההסכם שנחתם בין הצדדים. בפסק דין ת"פ 1072/02 מדינת ישראל נ' רוטשילד נילי, בית המשפט קבע כי אישה שעסקה בקריאת עתידות ניצלה את קלות הדעת והמצוקה השכלית והנפשית של לקוחה שמכרה לה את הדירה שבבעלותה בסך של 50,000$, בעוד שערכה האמיתי עמד על 65,000$.
במסגרת קריאת העתידות ללקוחה, הנאשמת המליצה למכור לה את דירתה בסכום הנמוך משמעותית מערכה, ועל פי בית המשפט דרשה דבר אשר אינו מגיע לה על פי דין. אף על פי כן, באותו עניין, התביעה לא העמידה תשתית ראייתית מספקת ולא הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשמת עברה על עבירת העושק שמעוגנת בחוק העונשין. לאור כך, הנאשמת זוכתה מחמת הספק.
במקרה נוסף שעסק גם הוא בהסכם גירושין, בעל מכר לאשתו את חלקו בביתם המשותף בעבור סכום נמוך מאוד, אשר אינו משקף את ערכו האמיתי של הנכס. באותו עניין, בית המשפט הורה על ביטולו של החוזה לרכישת הדירה, היות והוכח כי המכירה התבצעה במטרה להביא את הליכי הגירושין לסיום מהר ככל האפשר.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
מה ההבדל בין עילת העושק החוזית לבין עבירת העושק המעוגנת בסעיף 431 לחוק העונשין?
סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
כלומר, עילת העושק בדיני החוזים, מאפשרת לצד אחד בחוזה להביא לביטול החוזה כאשר הוא נכרת תוך ניצול מצוקה על ידי הצד השני. כמו כן, החוק מגביל את ביטול החוזה למצבים שבהם תנאי החוזה היו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
סעיף 431 לחוק העונשין, מנוסח באופן דומה לעילת העושק בדיני החוזים. אולם, על אף הדמיון, קיימים מספר הבדלים בין עילת העושק בדין האזרחי לבין העבירה שבדין הפלילי והפסיקה כבר קבעה כי אין כל מניעה להרשעה בפלילים, במקרים שבהם לא התמלאו הדרישות ל"עושק" במישור האזרחי.
כך, למשל, בשונה מהעילה הקבועה בדיני החוזים, עבירת העושק בדין הפלילי חלה במגוון מצבים ואינה מוגבלת בהכרח לפעולות משפטיות. כמו כן, בעוד שעילת העושק חלה במקרים שבהם צד אחד ניצל את מצוקתו של הצד השני, את חולשתו השכלית או הגופנית או את חוסר ניסיונו, העבירה שבדין הפלילי מרחיבה יותר ומתייחסת גם למצבים שבהם מדובר בניצול קלות דעתו של העשוק.
מלבד סעיף 18 לחוק החוזים, לעבירת העושק מספר עילות מקבילות שניתן למצוא בסעיפי חוק אחרים. כך, למשל, ס' 3 לחוק הגנת הצרכן, ס' 4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) וס' 58 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, מרחיבים את ההגנה שבס' 18 למצבים שבהם מדובר בחוזי צרכנות, בנקאות או ביטוח. כמו כן, ס' 30 לחוק הירושה מתייחס להוראת צוואה שנעשתה תוך "השפעה בלתי הוגנת".
