הגשת כתב אישום מהווה רגע מכונן בעבור הנאשם, שכן באותו הרגע הוא הופך מחשוד במעשה לנאשם. מכיוון שכתב האישום מתאר למעשה את המחלוקת הקיימת בין המדינה לנאשם, על התביעה לכלול בתוכו את כלל ההאשמות הרלוונטיות שכן לאחר הגשתו, לא ניתן להאשים את הנאשם בהאשמות שלא כלולות בו. במאמר הבא נסביר כיצד ומתי מתבצע מענה לכתב אישום.
מהו כתב אישום?
ההליך הפלילי הוא תוצר של תלונה שהוגשה למשטרה, בעקבותיה נפתח הליך חקירה שבמהלכו המשטרה אוספת מידע ממגוון מקורות במטרה לרדת לשורש האמת. במידה והמידע שעולה מהחקירה מבסס זאת, תובע מוסמך מטעם היועץ המשפטי לממשלה – שוטר, פרקליט, ולעתים אף עורך דין – מגבש כתב אישום כנגד הנאשם ומגישו לבית המשפט במטרה להעמידו לדין.
הגשת כתב האישום פותחת למעשה את ההליך הפלילי כנגד הנאשם. המסמך מהווה כתב טענות המתאר את העבירה הנטענת על ידי המדינה, ומשכך מכיל פירוט של כלל ההאשמות שעומדות ותלויות כנגד הנאשם ומתאר את הראיות הקיימות כנגדו; מציין את הוראות החיקוק הרלוונטיות בהן מואשם הנאשם; וכן מכיל רשימת עדים שצפויים להעיד בשלב ההוכחות במשפט מטעם התביעה.
תגובת הנאשם לכתב האישום
לאחר שהתביעה מגישה את כתב האישום לבית המשפט, מגיע שלב הקראת האישום לנאשם. מדובר בשלב קריטי בהליך הפלילי, שחל עוד לפני שהצדדים מציגים ראיות, ומטרתו ליידע את בית המשפט בדבר תגובת הנאשם להאשמות העומדות כנגדו.
במסגרת דיון ההקראה, בית המשפט מוודא למעשה מול סנגורו של הנאשם כי מרשו מבין את העובדות בכתב האישום לאשורן. לאחר שהוא מאשר כי הוא אכן מבין ויודע במה הוא מואשם, הנאשם רשאי בשלב זה להגיב לכתב האישום. התגובה מהווה רגע מרכזי וחשוב ביותר בהליך, ולכן חשוב להתכונן אליו מראש בעזרת ייעוץ משפטי הולם.
תגובתו של הנאשם יכולה להיות הודאה באשמה או כפירה בה – כפירה מלאה בעובדות או כפירה חלקית בהן. הוא רשאי להסב את תשומת לבו של הנאשם לעובדות נוספות שלא מפורטות בכתב האישום שתומכות בחפותו המלאה או החלקית, וכן לטעון טענות מקדמיות.
במידה והנאשם מודה באשמה – כלומר מאשר את נכונותן של העובדות המפרטות את העבירות שביצע בכתב האישום, בית המשפט ירשיע אותו בביצוען כבר בשלב זה. במידה והנאשם כופר באישום, בין אם בכולו ובין אם בחלקו, התיק יעבור לשלב ההוכחות ובו שני הצדדים יציגו ראיות שיתמכו בגרסתם.
התביעה תידרש להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ולשם כך תסתייע בנשיאת נאום פתיחה וכן בזימון עדים.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
טענות מקדמיות
מלבד הצגת ראיות סותרות לטענות התביעה והצגת עובדות ונסיבות נוספות שלא כלולות בכתב האישום, הנאשם רשאי לטעון טענות מקדמיות שיסייעו להוכחת חפותו. הגם שמשתמע משמן כי מדובר בטענות שיש להציג בטרם פתיחת המשפט (כלומר בטרם פתיחתו של שלב ההוכחות בתיק), אלה הן טענות שניתן להציג גם בהמשך ההליך.
טענה מקדמית אחת היא חוסר סמכות מקומית. במסגרת טענה זו, הנאשם טוען כי כתב האישום הוגש לבית משפט שנמצא באזור גאוגרפי חסר סמכות לדון בעניין. הסמכות המקומית נקבעת לפי מקום מגוריו של הנאשם, אך מכיוון שישראל היא מדינה קטנה והמרחקים בין אזורי השיפוט קטנים בה, טענה זו לרוב לא מתקבלת.
חוסר סמכות עניינית
טענה מקדמית אחרת היא חוסר סמכות עניינית. כאן, הנאשם טוען למעשה כי בית המשפט אליו הוגשה התביעה אינו רשאי לדון בתיק מפאת סמכות שיפוט – למשל, מדובר בתיק שנמצא בסמכותו של בית משפט מחוזי, אך הוגש לבית משפט שלום; במקרה זה אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתיק.
התיישנות
טענה נוספת היא התיישנות. הנאשם יטען כאן כי כבר האישום בעניינו הוגש לאחר שעברה תקופת ההתיישנות על העבירות המנויות בו, ולכן לא ניתן להעמידו לדין ויש לבטל את כתב האישום. תקופת ההתיישנות בגין כל עבירה כתובה בחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הגנה מן הצדק
הטענה האחרונה והנפוצה ביותר היא טענת הגנה מן הצדק. במסגרת טענת הגנה זו, הנאשם מפנה אצבע מאשימה כלפי רשויות אכיפת החוק בנוגע להתנהלותן במסגרת החקירה בעניינו. לרוב, הסיבות המרכזיות לטענת טענה זו הן אכיפה בררנית, התעכבות משמעותית בהגשת כתב האישום או העברת חומרי החקירה להגנה, אפליה בין נאשמים, מחדלי חקירה ועוד. מדובר למעשה בפגיעה בזכות היסוד של הנאשם להליך הוגן.
