מה ההגדרה לכלי יריה?
המונח "כלי יריה" אינו מוגדר באופן מפורש בחוק העונשין. עם זאת, הכוונה בחוק היא לאמצעי הלחימה המוכר, שמשגר מתוכו קליעים בעת הפעלתו בעודו מכוון לעצם אחר. הכוונה בחוק לאמצעי לחימה ששימוש בו עלול לפגוע ואף להרוג את האדם כלפיו מפעילים את אותו אמצעי, בין אם בכוונה תחילה ובין אם בשוגג. משמע, הכוונה בחוק לכלי יריה כמו אקדחים ורובים, ולא לכלים גדולים יותר כמו תותחים או לכלים קטנים וחלשים כמו אקדחי צעצוע.
החובה לשמור על כלי יריה
כלי יריה בכוחו בסופו של יום להביא לפגיעה ממשית באדם ואף לגרום למוות. מדובר בסיכון גדול מאוד, ועל כן החוק מבקש להגדיר חובה לשמור על כלי היריה. ככלל, בשביל להחזיק כלי יריה וכן להשתמש בו, צריך לקבל רישיון מהמדינה. את הרישיון מעניק משרד הפנים, והמשרד מפרסם מדריך מפורט לו חייבים לציית במידה שמקבלים רישיון להחזקת נשק.
הרישיון הכרחי נוכח הסיכון הטמון בכלי היריה. כלי היריה הוא כלי נייד וקל לסחיבה. על כן, אם הוא לא נמצא תחת השמירה והפיקוח המתאימים, עשוי להיות מאוד קל לאדם אחר, שאינו בעל הרשיון, לקחת את כלי היריה ולעשות בו שימוש אסור. הסכנה מגוונת מאוד, החל מילדים שעלולים למצוא את כלי היריה של הוריהם שאינם נשמרים כראוי בבית, ואף להיהרג מהשימוש בהם, וכלה בפעילי טרור שילקחו את כלי היריה לבצע פעולות טרור אסורות.
החובה לשמור על כלי היריה קמה כלפי אנשים פרטיים שיש להם רישיון להחזיק בכלי יריה וגם כלפי עובדי ציבור שונים, שנשיאת הנשק והחזקתו התקינה הן חלק מתפקידם, כמו שוטרים ואנשי ביטחון שונים. אדם פרטי אשר מפר את חובתו לשמור על כלי היריה עשוי לעמוד להליך פלילי. אם מדובר בעובד ציבור, שאינו שמר על כלי הירייה במסגרת תפקידו, ייתכן שלא יועמד להליך פלילי והעניין יטופל בהליך משמעותי פנימי בגוף הרלוונטי.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
הזנחת שמירה על כלי יריה
סעיף 339 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הנמצא תחת סימן ד': סיכון החיים והבריאות, קובע איסור על הזנחת השמירה של כלי יריה וחומרים מסוכנים. לפי הסעיף, מי שמזניח כלי יריה, מחזיק או משאיר כלי יריה, או כל חומר מסוכן אחר שיכול לגרום נזק לאדם ואף לסכן את חייו עלול לקבל עונש מאסר של עד שנה.
עבירת הזנחת שמירה על כלי יריה תקום כאשר האדם לא נקט באמצעי זהירות סבירים למנוע את אותה סכנה ואת גרימת הנזק בשימוש בכלי הירייה על ידי אחר. כלומר, אם אדם נועל באחריות את כלי היריה שלו בכספת מאובטחת, וזו נפרצת והנשק נגנב ושומש, אין מדובר בהזנחת שמירה על כלי יריה, שכן ננקטו האמצעים הסבירים למניעת הסיכון.
משמעות הביטוי "הזנחת כלי יריה" היא אדם המחזיק בכלי היריה כדין, כלומר מותר לו להחזיק את כלי היריה, אך הוא מתרשל בשמירה על כלי היריה. אדם המזניח כלי יריה הוא אדם אשר לא מילא את החובות הקמות לו עם האישור להחזיק בכלי היריה, משמע לא החזיק ושמר עליו לפי החוק.
בהזנחת הנשק הוא גורם סכנה לאדם אחר, שעלול למצוא את הנשק ולעשות בו שימוש בטעות, או לאדם שלישי, שהאדם שמצא עלול להשתמש בנשק כנגדו. ההזנחה מותנת ביצירת אותו סיכון. על מנת להרשיע אדם בהזנחת שמירה על כלי יריה יש להוכיח את קיומם של שני יסודות העבירה הפלילית המדוברת: היסוד העובדתי והיסוד הנפשי.
מבחינת היסוד העובדתי, יש להוכיח כי קיים ברשותו של אדם כלי יריה או חומר בעל יכולת לגרום נזק לאדם אחר, והתנהגותו היוותה הזנחה או הפקרה של כלי היריה. ההתנהגות הנדרשת היא מעין אי התנהגות. מדובר בהתנהגות פסיבית, כמו השארת כלי היריה על השולחן או בכל מקום אחר שיש לאנשים נוספים גישה אליו והם אינם מורשים להשתמש בכלי היריה.
מבחינת היסוד הנפשי, העבירה עשויה לקום גם אם יש מודעות של האדם להתנהגותו וגם אם אין. אם האדם מזניח את הנשק כשהוא מודע לכך העבירה חמורה יותר, ואם הוא מזניח בלי שהוא מודע לכך תהיה זו עבירת רשלנות. משמעות הדברים היא שלא צריך להוכיח בהכרח מודעות של האדם המזניח את כלי היריה למעשיו, ועל אחת כמה וכמה לא צריך להראות שהייתה לו כוונה להזניח את כלי היריה.
עצם ההתנהגות של האדם עשויה לגרום לו להיות מואשם בעבירה בפלילית, בין אם ידע מה הוא עושה ובין אם לא. עם זאת, אם כן מוכח יסוד נפשי של ידיעה, משמע האדם ידע מה הוא עושה, ההליך הפלילי שיינקט יהיה חמור יותר בהתאם.
חשוב לציין שהזנחת כלי יריה היא עבירה פלילית שאינה דורשת תוצאה כלשהי בשביל שיהיה ניתן להאשים בה אדם. דהיינו, אין בחוק דרישה שיגרם נזק ממשי כתוצאה מההזנחה, אלא מספיק שהתקיימה הזנחה כדי להקים את העבירה. שכן, אחת המטרות של המשפט הפלילי להגן על שלום וביטחון הציבור, ובעצם יצירת הסיכון הזנחת כלי היריה יש פגיעה במטרה זו.
מה העונש על הזנחת כלי יריה?
סעיף 339 קובע את העונש המקסימלי להזנחת כלי יריה, והוא מאסר של שנה. כאשר בית המשפט בא לגזור את דינו של נאשם בעבירה פלילית, הוא עושה זאת בשלושה שלבים. שלב ראשון הוא קביעת מתחם ענישה, שבתוך מתחם זה ייקבע העונש לאדם שהזניח את כלי היריה. שלב שני הוא בחינת הנסיבות שעשויות להשפיע לחומרא או לקולא על העונש שייקבע. שלב שלישי ואחרון הוא גזירת העונש הספציפי בהתאם לנסיבות המקרה.
לפי הנחיות פרקליט המדינה האחרונות שפורסמו בנושא, על בית המשפט להתחשב במידת הרשלנות בבואו לגזור את העונש של המזניח כלי יריה. ככל שהרשלנות שתוכח חמורה יותר, ובכך גם ככל שהסיכון שנוצר היה גדול יותר, בית המשפט יטה לגזור עונש חמור יותר. בנוסף, יש התייחסות לידיעה או לאי הידיעה של המזניח.
אם מדובר באדם ששכח בטעות את כלי היריה, ואין זה עניין בשגרה, בית המשפט ייטה לפסוק עונש קל יותר וייתכן שלא יהיה מדובר בעונש מאסר. מנגד, אם מדובר באדם שהזניח את כלי היריה ביודעין, משמע היה מודע למעשיו, בית המשפט ככל הנראה יבקש לגזור עונש חמור יותר.
עם זאת, גם אם האדם שכח בטעות, או בכל מקרה אחר של רשלנות, ייתכן שהעונש שיקבל יהיה חמור יותר, אם מתקיימת נסיבה מחמירה. בין הנסיבות המחמירות יכול שיהיה שהזנחת כלי היריה הביאה לפגיעה באדם, פיזית או נפשית, אם בעצם ההזנחה קמה לילדים גישה ממשית לכלי היריה, אם זה לא המקרה הראשון בו האדם מזניח את כלי היריה ועוד.
יש לציין שסעיף 339(ב) מסייג מהאיסור אדם המזניח כלי יריה הנתון לשיפוט צבאי, לפי חוק השיפוט הצבאי, במהלך אימונים צבאיים, או במחנה צבאי או במקום אחר בו מתרחשת פעילות צבאית. דהיינו, חייל המזניח את כלי היריה שלו במהלך אימון צבאי לא יועמד לדין פלילי, ועונשו ייקבע במסגרת השיפוטית הצבאית.
