השלב הראשוני ביותר בהליך הפלילי הוא הגשת תלונה במשטרה. בשלב זה נפתחת חקירה משטרתית, במסגרתה עומלים השוטרים על איסוף מידע רב ומהימן ככל הניתן על מנת להגיע לחקר האמת. במידה ומהחקירה לא עולים ממצאים ממשיים לגבי מעורבותו של החשוד בעבירות שיוחסו לו בתלונה, התיק ייסגר כבר בשלב זה. אולם, במידה ואכן מתגבשת תשתית ראייתית מספקת, המשטרה מעבירה את כלל חומר החקירה לבדיקת פרקליטות המחוז.
בשלב זה, על הפרקליטות להחליט האם ישנה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום כנגד החשוד – קרי , האם מחומר החקירה עולה מידע מספק להרשעת החשוד בעבירה המיוחסת לו, וכן כי קיימים עניין לציבור והצדקה משפטית להעמדת הנאשם לדין – או לא. לשם כך, התובע מעיין בחומר החקירה ובודק אותו לעומק.
שימוע לפני הגשת כתב אישום
כאמור, על הפרקליטות לבחון את חומר החקירה על מנת להחליט אם להגיש כתב אישום כנגד הנאשם. בשלב זה, תיק החקירה הקיים כנגד החשוד נמצא בסטטוס מב"ד – ממתין לבירור דין, וברישומו הפלילי של החשוד מופיע רישום בנושא.
בטרם הפרקליטות מגישה את כתב האישום, סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 מחייב אותה לשלוח לחשוד מכתב יידוע בדבר קיומו של התיק בעניינו, כאשר מדובר בעבירה מסוג פשע שעונש המאסר עליה עומד על 3 שנים לפחות. המטרה ביידוע זה היא לאפשר לחשוד להגיב להאשמות התלויות כנגדו, בצורה נאותה וכן בסיועו של ייצוג משפטי.
מרגע קבלת מכתב היידוע, לנאשם עומדים 30 ימים לנסח בקשה מנומקת ומפורטת המסבירה מדוע יש להקל בסעיפי כתב האישום, או מדוע אין כלל מקום להעמידו לדין. בשלב זה חשוב מאוד לפנות מיד לעורך דין פלילי שיבחן את נסיבות המקרה וימליץ על דרך הפעולה המיטבית. חשוב לציין כי במידה והחשוד אכן ייבחר לפנות להליך השימוע, הוא מחויב להיות מיוצג בידי עורך דין שכן הוא איננו רשאי לייצג את עצמו.
במידה והפרקליטות לא מכבדת – בין אם בהתרשלות ובין אם במכוון – את זכות היידוע של הנאשם וכתוצאה מכך את זכות השימוע שלו, הדבר מהווה עילה לביטול כתב האישום. יחד עם זאת יש לציין כי זכות השימוע איננה זכות אוטומטית, לכן שימוע שכזה יתקיים רק במידה והחשוד אכן ידרוש זאת במהלך 30 הימים העומדים לרשותו מרגע היידוע.
בבג"צ 4157/06 אלבז נגד היועץ המשפטי לממשלה, קבע בית המשפט כי זכות השימוע של הנאשם איננה זכות טכנית גרידא וכי על רשויות התביעה לאפשר לחשוד להציג את כל טענותיו במסגרת השימוע, "… ולהאזין לדברים בנפש חפצה, תוך נכונות להשתכנע ככל האפשר שבדברים יש ממש".
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
חריגים לזכות השימוע
זכות הידוע, וכפועל יוצא שלה זכות השימוע בהליך הפלילי, היא זכות יסוד, שמימושה קריטי לשם הבטחת קיומו של הליך תקין והוגן בעניינו של הנאשם. יחד עם זאת, ישנם מספר מקרים חריגים בהתקיימם אין חובת יידוע ושימוע.
כאשר החשוד נמצא במעצר ימים לצורכי חקירה – מעצר שנערך טרם הגשת כתב האישום המוגבל למספר מקסימלי של ימים, שמטרתו למנוע שיבוש הליכי חקירה וביצוע עבירות נוספות על ידי החשוד, אין צורך בשליחת מכתב יידוע ומשכך מתבטלת זכותו לשימוע. הדבר נתון לשיקול דעתו המלא של התובע או הפרקליט בעניין.
כאשר התיק הנדון עוסק בעבירות אלימות במשפחה – תקיפת קטינים, תקיפת בן/בת זוג וכן עבירות מין במשפחה, חובת היידוע מתבטלת. בנוסף, לפרקליט המחוז וראש יחידת התביעות במשטרה מחזיקים בסמכות לקבוע כי ישנה מניעה לתת לחשוד זכות שימוע במקרים מסוימים, וזאת מטעמים מיוחדים שיש לנמק ולתעד.
לאחר הליך השימוע
לאחר סיומו של הליך השימוע, לפרקליטות עומדות מספר אפשרויות. בסמכותה לסגור את התיק, להעביר את התיק בחזרה למשטרה להמשך חקירה, או להגיש כתב אישום כנגד החשוד ולהעמידו לדין פלילי. בשלב זה, יהפוך החשוד לנאשם.
במידה והתובע מגיע למסקנה כי אין בחומר הראייתי הוכחות מספיקות להביא לכדי הרשעת החשוד בעבירות המיוחסות לו, הוא יורה על סגירת התיק באחת ממספר עילות.
- חוסר אשמה – סגירת התיק כאשר חומרי החקירה מצביעים על כך שאין כל בסיס לחשדות שהועלו כנגד הנאשם.
- חוסר בראיות – סגירת התיק כאשר חומר הראיות שעלה מהחקירה המשטרתית לא מספיק לשם ניסוח כתב אישום כנגד החשוד והרשעתו בעבירה הרלוונטית.
- חוסר עניין לציבור או מצב בו נסיבות העניין לא מצדיקות את המשך החקירה או העמדה לדין – סגירת התיק כאשר הפרקליטות מחליטה, מסיבות ערכיות, כי הגם שחומרי החקירה אכן מצביעים על כך שהחשוד אכן אשם בביצוע העבירות שמיוחדות לו, אין טעם ציבורי בהגשת כתב אישום כנגדו. החלטה שכזו מתחשבת בחומרת העבירה, נסיבות אישיות של החשוד (גיל, מצב בריאותי, מצב משפחתי, אפשרות ממשית לשיקום, עברו הפלילי), הנזק החברתי שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה, עמדת הקורבן בנושא וכן שיקולים נוספים של המדינה (ביטחוניים, ציבוריים וכדומה).
- בנוסף, התובע רשאי להחליט על סגירת התיק כאשר החשוד במעשה אינו עומד ברף גיל האחריות הפלילית – 12 בישראל, או כאשר לא ניתן לאתר אותו.
