שידול או סיוע להתאבדות היא מהעבירות החמורות ביותר האסורות לפי חוק העונשין. האיסור מופיע בסעיף 302 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. הסעיף נמצא תחת פרק י', העוסק בפגיעות בגוף, ובפרט תחת סימן א', העוסק בגרימת מוות. מיקומו זה של הסעיף מעיד על חומרתו, כאשר הסעיפים הקודמים עוסקים ברצח, המתה בקלות דעת ורצח בנסיבות מחמירות.
סעיף 302 אוסר על אדם לשדל או לסייע לאדם אחר להתאבד. בנוסף, הוא אוסר על מתן עצה לאדם להתאבד. המונח "משדל" מופיע בסעיף 30 לחוק העונשין, בהקשרים של שידול אדם אחר לביצוע עבירה פלילית. אמנם התאבדות היא אינה עבירה פלילית, מבחינת האדם המתאבד עצמו, אך ניתן להסיק מסעיף זה מה הכוונה לשידול.
בסעיף 30, אדם המשדל מוגדר כאדם שהביא אדם אחר לביצוע עבירה, באמצעות מספר דרכים חלופיות. יכול להיות שההבאה לידי ביצוע עבירה נעשתה על ידי עידוד, שכנוע, הפצרה, דרישה כלפי האדם האחר לבצע אותה, וכן כל דרך הכוללת הפעלת לחץ המובילה לביצוע העבירה. כלומר, מדובר בהגדרה רחבה למדי.
מטרת הסעיף הראשית היא למנוע את מותם של המבקשים לשים קץ לחייהם, משמע לשמור על חיי אדם. כל כן, הערך הציבורי המוגן בסעיף 302 הוא ערך החיים, והזכות לשלמות הגוף וביטחון. קדושת החיים הרלוונטית לעבירה זו היא זו הקיימת ביחסים בין אדם לרעהו, בניגוד להתאבדות עצמית שהיא בין האדם לבין עצמו, ועל כן חומרת העבירה.
יסודות העבירה – מתי אדם יואשם בשידול או בסיוע להתאבדות?
על מנת שאדם יואשם בשידול או בסיוע להתאבדות יש להראות כי מתקיימים יסודות העבירה הפלילית. העבירה הפלילית, ככלל, מורכבת מיסוד עובדתי ומיסוד נפשי. על מנת להאשים, ועל אחת כמה וכמה להרשיע בביצוע העבירה, יש להראות כי היסודות מתקיימים מעל לכל ספק סביר.
רף ההוכחה במשפט הפלילי הוא רף גבוה מאוד, והרף הגבוה ביותר במשפט הישראלי ככלל. רף של מעל לכל ספק סביר הוא למעשה דרישה של 95%, פחות או יותר, אחוזי ודאות באשמה של האדם. גם אם בית המשפט סבור שהאדם ביצע את העבירה, אך מתעורר ספק סביר שכזה, לא יהיה ניתן להרשיע את האדם בפלילים.
מבחינת העבירה הספציפית של שידול או סיוע להתאבדות, אזי היסוד העובדתי דורש הוכחת התנהגות ונסיבות. ההתנהגות הנדרשת היא הבאת אדם אחר לידי התאבדות, באמצעות הסיוע או השידול. משמע, יש להראות כי הוא הפעיל לחץ בצורה מסוימת על האדם האחר להתאבד, בין אם בשכנוע, בהפצרה, בעידוד וכדומה.
הנסיבה הנדרשת היא שיש אדם אחר, ואותו משדלים להתאבד. יש לציין כי האדם לא הצליח להתאבד, או לא ניסה להתאבד לבסוף, העבירה הרלוונטית תהיה עבירה של ניסיון לשידול, אך העונש ייתכן ויהיה זהה, בהתאם לבחינת בית המשפט.
מבחינת היסוד הנפשי, אזי אין דרישה מיוחדת בסעיף, כך שנדרשת רק מודעות לרכיבי העבירה. באי קביעת יסוד נפשי ספציפי בלשון הסעיף עולה בעייתיות המאפיינת את העבירה הנ"ל. אין דרישה לביצוע ההתנהגות במזיד, או תוך כוונה שלילית מסוימת, כך שגם פעולה מתוך "כוונות טהורות" תעלה לכדי עבירה.
לדוגמה, אדם אשר מבקש לסייע לקרוב משפחתו הנמצא על ערש דווי לסיים את חייו. נניח והקרוב חולה סופני, והוא מבקש מבן משפחתו לתת לו כדורים מסוימים, או לנתק אותו ממכונה שמחזיקה אותו בחיים. לפי לשון החוק, אם האדם ימלא את רצונו של קרוב משפחתו, הוא עשוי להיות מואשם בעבירה פלילית מהחמורות ביותר.
זאת, בניגוד למצבים בהם אדם יסייע או ישדל אדם אחר במזיד להתאבד, בין אם יש לו אינטרס מסוים ובין אם סתם כי זה רצונו. לדוגמה, אדם שיסייע לאחר להתאבד, במטרה להשתלט על הרכוש והכספים שלו לאחר מותו. תיאורטית, לפי הסעיף, דין אדם זה ודין אדם המבקש לבצע המתת חסד דינם זהה.
העונש על שידול או סיוע להתאבדות
באופן כללי, העונש הקבוע בסעיף 302 הוא עונש מאסר של עד 20 שנה. עם זאת, אין זה אומר שהמשדל או המסייע יקבל בהכרח 20 שנות מאסר, אלא בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו בעת פסיקת הדין וגזירת הדין, משמע גזירת העונש הספציפי לאדם המורשע בשידול או בסיוע להתאבדות.
גזירת העונש במשפט הפלילי נעשית במספר שלבים, במטרה לדייק את העונש ולגזור את העונש המותאם ביותר בהתאם לאופי העבירה עצמה ולאדם המורשע בה. ראשית, בית המשפט קובע מתחם ענישה, בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין. מתחם הענישה הוא למעשה טווח של ענישה פוטנציאלית, כאשר בתוך הטווח הזה בית המשפט ייקבע את העונש הספציפי.
כאשר בית המשפט קובע את מתחם הענישה ההולם לעובר העבירה, הוא לוקח בחשבון מספר גורמים. ביניהם, יש התחשבות במדיניות הענישה במדינה בדרך כלל בעבירה זו, וכן הערך החברתי שנפגע כאשר בוצע העבירה. לכן, כמו בדוגמה הקודמת, ייתכן שבית המשפט ייקבע שהערך החיים המוגן שנפגע על ידי הממית בחסד נפגע פחות מאשר במקרה של המעודד להתאבדות במזיד.
לאחר מכן, בית המשפט יבחן נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה עצמה, שעשויות להשפיע לחומרא או לקולא או העונש שייגזר. הנסיבות מפורטות בסעיף 41 יא לחוק. בין הנסיבות ישנם הפגיעה שהעונש יגרום למשפחה של הנאשם, הפגיעה של העונש בנאשם עצמו, כמה זמן עבר מעת ביצוע העבירה, האם יש עבר פלילי או לא לנאשם ועוד.
לבסוף, בית המשפט יגזור את העונש הספציפי על האדם, לאחר ביצוע הבחינה המפורטת. במסגרת ההליך הפלילי העונש היחיד הוא עונש מאסר. זאת, היות שמטרת ההליך הוא לשמור על האינטרס הציבורי, ולאו דווקא היחסים בין שני האנשים הספציפיים.
על כן, בית המשפט בהליך זה לא יגזור פיצויים למשפחת המתאבד, או למתאבד עצמו, בשל עבירת הסיוע או השידול להתאבדות. ייתכן שיהיה ניתן לתבוע פיצויים כספיים במסגרת הליך אזרחי, אך לא במסגרת ההליך הפלילי. מלבד זאת, יש לציין כי לאחר שנגזר על האדם עונשו, הוא זכאי לערער על כך לערכאה גבוהה יותר, כלומר לבית המשפט הגבוה בדרגה מבית המשפט בו נשפט.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
שידול או סיוע להתאבדות – הקשיים העכשוויים באכיפה והבאה לדין
כיום, בתקופה של ההתפתחות הטכנולוגית בה אנחנו נמצאים, עולה קושי מיוחד בהקשרי עבירת השידול או הסיוע להתאבדות. התופעה של בני נוער המגלים נטיות אובדניות ברשת, הן על ידי פרסום פומבי ברשתות השונות ובין בשיתוף של אנשים ספציפיים, רק הולכת וגוברת.
אופיו החסוי של האינטרנט מקשה על גורמי החקירה והאכיפה השונים במדינה לאתר קודם כל את בני הנוער המגלים נטיות אובדניות אלו, אך בפרט מקשה על איתור של אדם אחר, במידה שזה שידל או סייע להתאבד. בני הנוער נתונים ללחצים חברתיים רבים ברשת, המנותקים מהעולם האמיתי שבחוץ, ועלולים לגרום להם לבצע מעשים מרחיקי לכת, כשביניהם לשלוח ידם בנפשם.
במידה שעלה שידול או סיוע להתאבדות באינטרנט, האדם כמובן ייתכן ויהיה מורשע בעבירה, כאשר אין משמעות לעובדה שביצע זאת ברשת. עם זאת, ייתכן שהתביעה תתקשה להוכיח את קיום יסודות העבירה, לדוגמה אם האדם השתמש בחשבונות פיקטיביים, השמיד את היסטוריית הגלישה שלו או כל דרך אחרת המקשה על התחקות אחר האדם שנמצא בצד השני.
