בשנים האחרונות אנחנו שומעים מדי מספר חודשים הודעה של המשטרה על פתיחה בחקירה כנגד איש ציבור. החל מחבר כנסת, דרך מספר שרים בכירים שנחקרו ממש לא מזמן, ועד ראש הממשלה עצמו, שנחקר והוגש כנגדו כתב אישום המתנהל ממש בימים אלה. מה זה אומר חקירת אישי ציבור? מה ההגדרה לאישיות ציבורית? ממי צריך לקבל אישור לפתוח בחקירה? ומתי חלה החסינות? כל הפרטים ממש כאן.
מיהו אישיות ציבורית בכירה?
המקור החוקי – כשמדברים על חקירת אישי ציבור, ראוי כמובן לענות על השאלה המתבקשת, מי נחשב כאיש ציבור? החוק קבע, במספר רב של מקומות כי חקירה כנגד מספר אנשים, תיפתח רק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
סעיף 25 (א) לחוק יסוד הממשלה, סעיף 12 (א) לחוק יסוד השפיטה, סעיף 25(א) לחוק הדיינים, ועוד מספר סעיפי חוק המצויים בחוקים הרלוונטיים, דורשים את הכסמת היועץ ביחד לפתיחת חקירה כנגד ראש ממשלה, שופט, דיין, קאדי, או 'אדי מד'הב.
אז מה היא ההגדרה לאישיות ציבורית בכירה?
מדובר על אדם שנמצא במעמד ציבורי חשוב בשל משרתו, תפקידו הציבורי או מעמדו החברתי. הנחיית המשטרה בעניין מביאה מספר דוגמאות לכך, כגון: נבחרי ציבור במגזר הציבורי, שרים וחברי כנס, אנשי דת בכירים, ראשי רשויות מקומיות וסגניהם, בעלי תפקידים בכירים במשק, כגון יושב ראש התאחדויות ובורסות, ראשי וועדים.
וכמובן, ממלאי משרות בכירות בשירות הציבורי, החל משופטים, רשמים וקאדים, ועד קציני צבא בכירים, מנהלי חברות ותאגידים סטטוריים. כמובן שסגל דיפלומטי נכלל גם בהגדרה זו.
מה זה אומר חסינות? ומאיפה הוא הגיע?
המחוקק החליט כי יש להעניק לחברי הכנסת ולשרים, למרות שאינם חברי כנסת, חסינות מפני מספר דברים. בין השאר יש להם חסינות מפני מעצר, מפני חיפוש והעמדה לדין, כל זאת כל עוד חסינותם לא הוסרה. הסרת החסינות של חבר כנסת דורשת הליך מיוחד. חוק חסינות חברי הכנסת, מפרט בדיוק מי כלול בחוק, ומה הסייגים לחסינות.
מה זה אומר סייגים לחסינות ומה זה חסינות אישי ציבור?
במקרים של חיפוש, מעצרה, חקירה והעמדה לדין, האם תחול חסינות? החוק קובע כי ישנם מקרים, שהחסינות של חברי הכנסת לא תחול. מדובר במקרה של תפיסת בעל החסינות בשעת מעשה, ממש כשהוא מבצע את העבירה, כל עוד יש שימוש בכוח בעת עשיית המעשה. חיפושים יכולים להתקיים רק במסגרת בדיקת מרס או לצורך פיקוח על דולרים.
ישנה החרגה מיוחדת, שמופיעה בסעיף 15 לחוק יסוד נשיא המדינה. החרגה זו קובעת כי אם נשיא המדינה נדרש למסור עדות, הוא ימסור אותו במקום ובזמן שייקבעו על דעתו. חסינות אנשי הציבור, כוללת גם שרים, סגני שרים, וחברי כנסת, כפי שנאמר כבר לעיל, בסעיף 2ב לחוק חסינות חברי הכנסת.
פתיחה בחקירה נגד איש ציבור
כאמור בחוק לעיל, כל פתיחה בחקירה כנגד איש ציבור, וזה יכול להיות ראש ממשלה, או שר לשעבר, דורשת את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. אישור זה ניתן באמצעות ראש האגף לחקירות ולמודיעין. כך גם בחקירה כנגד בעל סמכות שיפוטית, שופט, דיין, קאדי ושוטר. יש לציין כי במקרה של פתיחה בחקירה כנגד סמכות שיפוטית, יש צורך גם בעדכון של מנהל בתי המשפט, בנוסף לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה, שניתנת דרכה.
האם יש חובת דיווח? צריכים לקבל אישור ממישהו?
אם ליחידה החוקרת נודע בדרך כלשהי שיש חשוד שעומד לבצע ביצוע עבירה, עליו לדווח באופן מיידי לראש אגף החקירות ולראש ועליו לעדכן גם את מנהל בתי המשפט. בעצם כל חשד, או תלונה שהגיעה לחווה, ויש בה חשד לביצוע עבירה על ידי אישיות ציבורית בכירה, יש לדווח עליה לראש יחידת החקירות ולראש אגף החקירות והמודיעין.
בהקשר הזה יש לציין לגבי חיפוש בבית, כי מעצר או חקירה של חברי כנסת ונבחרי ציבור בדרג המוניציפלי, עליהם להגיע מראש לידיעת פרקליט המדינה או פרקליט המחוז הרלוונטי.
עורכי דין אלעד שאול ושות׳
ייצוג משפטי מוביל בתחומי המשפט הפלילי!
גביית עדות מאיש ציבור
אחד הנושאים המורכבים בהתייחסות המשטרה להליך הפרוצדורלי, הוא גביית העדות מאיש ציבור. במקרה הזה נדרש שראש יחידת החקירות יפנה לראש אגף לחקירות ולמודיעין, ולאחר מכן ידווח על כך למפכ"ל. אם מדובר בחבר כנסת חשוד, ראש אח"מ (אגף חקירות) יעדכן גם את יו"ר הכנסת על החקירה, ולאחר מכן יוציא אישור בכתב שיועבר לראש יחידת חקירות על הכוונה לזמן לחקירה את אחד מחברי הכנסת.
גניזת תלונה נגד איש ציבור
העילות הבאות, המפורטות גם בפקודת המשטרה, פקודת מטא"ר 14.01.01, "הטיפול בתלונה ובתיק חקירה", קובעות את העילות לסגירת תיקי חקירה מסוג חטא ועוון:
- חוסר אשמה
- חוסר ראיות.
- נסיבות העניין אינן מתאימות.
אצל מי הסמכות להחליט על גניזת חומר חקירה בלא חקירה?
סמכות כזו רק בידי ראש יחידה ארצית, ולאחר אישור של הפרקליטות שבוצעה עבירה מסוג פשע. רכז היחידה יזין לאחר מכן כפל"א נילון וללא חקירה. כמובן שיש צורך לעדכן את המתלונן, ויש לו את הזכות לערער על החלטה כזאת. בסוף, כפי שאף נפסק בבג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, על התובע לבחון האם האינטרס הציבורי הכולל תוך בהגשת כתב האישום.
תכל'ס, למה חקירת אישי ציבור בכירים כל כך מיוחדת?
בסוף, בשל ההשלכות המשמעותיות שיש מפתיחת חקירה פלילית כנגד ממלא תפקיד ציבורי, הפסיקה קבעה, בעיקר ביחס לבכירים שבהם, כי יש לנקוט ב"זהירות מיוחדת" בהערכת התשתית העובדתית". כפי שנקבע בדנג"ץ 7516/03 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה: "פתיחתה של חקירה פלילית או משמעתית כנגד ממלא תפקיד ציבורי, וכנגד איש חקירות במשטרה בכלל זה, היא צעד רב משמעות ורב השלכות ביחס למערכת התפקודית שעליה הוא נמנה ולגביו באופן אישי…
השלכות ניהולה של חקירה כאמור על המערכת הציבורית ועל היחיד מחייבות זהירות רבה בהפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך להחליט על פתיחת חקירה". אמנם הפסיקה הבינה שיש בכך פגיעה בערך השוויון המהותי, ולכן גם הודכש כי הרף הראייתי עדיין נשאר אחיד, קיום ראיות מספיקות לבסס סיכוי סביר להרשעה.
יש עוד חששות ביחס לאנשי ציבור?
יש כאלה שסוברים שיש גם חשש מתלונת שווא, שמטרתה לפגוע בנילון, בשל מעמדו הבכיר, כך נזכר בבג"ץ 3993/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה. התוצאה של כל הנאמר לעיל היא שיש דרישה ל"בדיקה יסודית ומקיפה", של הגורמים המכריעים, לפני האישור על פתיחה בחקירה. בדיקה זו כן משרתת את עקרון הקפדנות, אך גם שומרת על השוויון ועקרונות שלטון החוק, החלים על כולם.
לסיכום
חקירת אנשי ציבור והעמדתם לדין היא עניין רציני. היא נוגעת לשלושה יסודות חשובים: השוויון בפני החוק, ההכרה בהשלכות הייחודיות שיש לפתיחת חקירה פלילית כנגד גורם ציבורי, ולבסוף, השמירה על זכויות הנאשם והחשוד, גם הזכות לשוויון שעומדת לו כמובן. כל אלה מצדיקים את מילותיו של השופט חשין ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון:
"רק שוטה שבעולם לא יבין ולא ידע כי בעניינו של ראש הממשלה חייב הוא בעל הסמכות – ובדין חייב הוא – להיזהר ביתר. השלכות הרוחב הנדרשות מאליהם עם העמדתו של ראש הממשלה לדין עלולות להיות כה מרחיקות לכן, כה מסעירות, כה גורפות, שידו של בעל הסמכות תרעד עד שיחליט לחתום על כתב אישום נגד ראש הממשלה"
