מאמרים

  • home
  • מאמרים
  • פלילי
  • חובות תאגיד בנקאי ועובד בנק בחוק איסור הלבנת הון

חובות תאגיד בנקאי ועובד בנק בחוק איסור הלבנת הון

עו"ד אלעד רן   |   לייעוץ אישי 03-7773333

לאחרונה, נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיה מהן חובות הבנקים (התאגידים הבנקאיים) וכן נושאי המשרה בבנקים, לפי חוק איסור הלבנת הון. במאמר זה, יפרט עורך דין אלעד רן, שותף מייסד במשרד שאול – רן ושות׳, בעל מומחיות בעבירות צווארון לבן, הלבנת הון ופשיעה כלכלית, את עיקרי החובות המוטלות על התאגידים הפיננסיים, בהם הבנקים וכן על נושאי המשרה בבנקים, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון ובהתאם לפסיקה האחרונה של בתי המשפט.

חובות התאגיד הבנקאי ועובדיו בחוק איסור הלבנת הון

הוראות סעיף 3 בחוק איסור הלבנת הון


לשון סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, המהווה את ליבת החוק, זו לשונו:

“(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) (בחוק זה -רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –

(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה.”

הוראות סעיף 3(ב) לחוק

על מי חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון? האם על כל אדם, האם על תאגיד או שמא כוונת המחוקק היתה להחיל ענישה פלילית כה חמורה – עשר שנות מאסר, רק על המעורבים בדרך זו או אחרת בתהליך הלבנת הכסף?

שאלות אלו אינן עולות בכדי, כפי שיוסבר במאמר זה על ידי עורך דין הלבנת הון מומחה אלעד רן, הוראת החוק אינה ברורה ולפיכך, קיים קושי ליישם את חובת הדיווח ועבירת מניעת הדיווח.

מכיוון שלשון החוק אינה ברורה, קיום החבות מותנה בשיקול דעת התאגיד הבנקאי או הפקיד הבנקאי ובסוגיה זו כשבית המשפט נדרש לקבוע את גבולותיו של סעיף החוק וההחלטות שקיבל התאגיד הבנקאי או נושא משרה בו, בית המשפט יעשה כן לאור תכליתה וערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית.

זוהי לשון סעיף 3(ב) לחוק:

“העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן (א) [10 שנות מאסר – א.ר.]; לענין סעיף זה, “מסירת מידע כוזב” – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח”.

ראשית, אין מחלוקת כי האיסור המרכזי הינו איסור הלבנת ההון אשר צמח מפעולה ברכוש אסור – סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. כמו כן, קבעה הפסיקה כי סעיף 3(ב) אינו המטרה כי אם האמצעי למניעת הלבנת ההון האסור ומשמש כ- “חגורת הביטחון” של סעיף 3(א) לחוק.

בית המשפט העליון דן באשר לפרשנות ראויה של הוראת סעיף 3(ב) לחוק בשני מקרים:
אחד בפרשת שם טוב, שם נקבע כי רכוש משמעו כל רכוש ולאו דווקא רכוש אסור, כאמור בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
במקרה השני נקבע, מפי כב’ השופטת ברלינר בע”פ 3395/06 מאיר כהן נ’ מדינת ישראל, כי הוראת חוק זו חלה במעשה ואף מחדל.

חובות התאגיד הבנקאי

כאמור, מטרתו של החוק למנוע מצב בו ישראל הופכת להיות מרכז עולמי להלבנת הון, ולשם כך נאסרה בחוק פעולת ההלבנה (סעיף 3(א) לחוק) – זוהי המטרה העליונה. המטרה הנוספת היא מניעת היכולת להלבין את ההון באמצעות מוסדות פיננסיים לסוגיהם, ולשם כך נקבעה חובת דיווח רחבת היקף.

חובה זו הוטלה על תאגידים בנקאיים, על מנהלי תיקים, על נותני שירותי מטבע (נש”מים), על חברי בורסה, על מבטחים וסוכני ביטוח, על חברות המנהלות קופות גמל והרשימה מתארכת ככל שחולף הזמן.

סעיף 7 שכותרתו “הטלת חובות על נותני שירותים פיננסיים”, קובע כדלקמן :

“(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה נגיד בנק ישראל בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוג ענינים ופעולות ברכוש שיפורטו בצו, כי תאגיד בנקאי –

(1) לא יעשה פעולה ברכוש במסגרת השירות הניתן על ידו אלא אם כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של מקבל השירות מאת התאגיד הבנקאי; הנגיד יקבע בצו מיהו מקבל השירות לענין זה;קביעה זו יכול שתכלול נהנה מהפעולה ויוצר נאמנות או הקדש (בסעיף זה – מקבל השירות); היה מקבל השירות תאגיד או שהפעולה נעשתה לבקשת תאגיד או באמצעות תשבונו של תאגיד, יכול שהקביעה תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לענין פסקה זו –
(א) “נהנה” – אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין;
(ב) “שליטה” – כהגדרתה בחוק ניירות ערך, וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור;

(2) ידווח באופן שייקבע בצו על הפעולות ברכוש של מקבל השירות שיפורטו בצו;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בענינים אלה:

(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) הפעולות שנקבעה לגביהן חובת דיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל ענין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.

(ב) לשם אכיפתו של חוק זה יקבע שר בצו, לגוף מהגופים כמפורט בתוספת השלישית הנמצא באחריותו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, חובות זיהוי, דיווח, רישום ושמירה, כאמור בסעיף קטן (א), שיחולו עליו; כן יקבע שר כאמור את דרכי מילוין של החובות שנקבעו בצו.

(ג) על אף הוראות כל דין, ניתן לקבוע בצו, סוגי דיווח שגילוים, או העיון בהם אסור; המגלה דבר או המאפשר עיון בדיווח בניגוד לצו שניתן לפי סעיף קטן זה, דינו -מאסר שנה.

(ד) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28.

(ה) הדרכים והמועדים להעברת דיווח למאגר המידע ייקבעו על ידי שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, וכן בהתייעצות עם –

(1) נגיד בנק ישראל – לענין תאגיד בנקאי;
(2) השר שבאחריותו נמצא אותו גוף – לענין גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית.”

סעיף 8 שכותרתו “אחראי על חובות תאגיד”, קובע כך :

“(א) תאגיד שחלות עליו חובות לפי הוראות סעיף 7 ימנה אחראי למילוי החובות.
(ב) אחראי למילוי החובות יפעל לקיום החובות המוטלות על התאגיד לפי הוראות סעיף 7, להדרכת העובדים לקיום החובות כאמור ולפיקוח על מילוין. מטיל על חובת מינוי אחראי.”

במטרה למנוע את ניצולם של גופים פיננסיים למטרות הלבנת הון וכדי לאפשר את איתורן, בעוד מועד, של פעולות פיננסיות החשודות בפעולות של הלבנת הון והנעשות באמצעות גופים פיננסיים, הוצע כי נגיד בנק ישראל להטיל על תאגידים בנקאיים ועל חלפנים חובות דיווח וחובות נוספות, כמו זיהוי לקוחות וניהול רישומים ושמירתם, וכן להסמיך את שר האוצר להטיל חובות דומות על הגופים המפורטים בתוספת השלישית.

בתוספת השלישית מפורטים גופים פיננסיים שעלולים להיות מנוצלים למטרות הלבנת הון.

חובות הדיווח, הזיהוי והרישום שהוטלו על הגופים הפיננסיים השונים, הוטלו בשל חיוניותן במלחמה בתופעה של הלבנת הון וזאת על אף שיש בהן משום התערבות בזכות לפרטיות וביחסי הנאמנות בין הלקוח/מקבל השירות לגוף הפיננסי (בנק לדוג’).

בטרם נתייחס לכל חובה בנפרד, חשוב להדגיש ולציין את הפער שבין פירוט החובות המוטלות על התאגיד הבנקאי, אשר קיבלו ביטוי נרחב בחוק עצמו ואף הורחבו בתקנות, בצווים ובהוראות המפקח, אל מול לשונה החסכנית של עבירת מניעת הדיווח, הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק. כאמור, לשון קצרה זו הביאה לעמימות גבולות העבירה, ואי הוודאות הכרוכה בכך.

חובת הדיווח

חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי נקבעה בחוק, בסעיף 7(א) לחוק, כאשר חובת הדיווח של יתר הגופים המפורטים לעיל, נקבעה בצווים, על פי הרשאה מפורשת בחקיקה ראשית – סעיף 7(ב) לחוק.

חובות הדיווח נועדו לאתר מקורות כסף שמקורם בפשיעה ולאפשר מעקב אחרי הכסף עם כניסתו לתוך המערכת הלגיטימית, ובכך למנוע הסוואתו. חובות דיווח לגבי פעולות חריגות או פעולות שלכאורה אין להן הצדקה כלכלית, נועדו לאפשר שיקוף מירבי של כספי הלבנת הון.

על פי הוראת סעיף 28 לחוק, הוקם מאגר מידע אליו אמורים להגיע הדיווחים השונים המחויבים על פי החוק. על פי הוראת סעיף 29 לחוק, הוקמה רשות איסור הלבנת הון, שהינה הרשות המוסמכת לעניין מאגר המידע, זאת על מנת שיובטח שימוש יעיל במאגר המידע לצורך המלחמה בהלבנת הון.

ביום 17.2.2002 נכנסו לתוקפם פרקים ג’ עד ה’ לחוק איסור הלבנת הון, אשר נועדו לאפשר אכיפתו של החוק באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותי פיננסיים לגבי פעולות לקוחותיהם, והקמת מערך פיקוח ובקרה אשר בראשו עומדת הרשות לאיסור הלבנת הון, האחראית על יישום החוק ועל ריכוז המידע המצטבר.

על חשיבותו של מנגנון הדיווח והפיקוח, עמד כב’ המשנה לנשיא מ’ חשין בפרשת שם טוב, זו לשונו:

“מנגנון הדיווח והפיקוח – מנגנון שבאמצעותו מיושמות הוראות החוק – ניצב למעשה בתשתיתו של חוק איסור הלבנה. ליבתו של מנגנון זה מצויה בהוראת סעיף 7 לחוק, ובה קבועה חובתם של נותני שירותים פיננסיים לדווח על פעולות פיננסיות שונות שמבצעים לקוחותיהם. תכלית הדיווח נגלית על פניה: לחשוף את פרצופן האמיתי של פעולות הנחזות על פניהן להינתן תמימות בעוד אשר תכליתן היא הלבנת הון.”.

חובת הדיווח נקבעה בסעיף 7 לחוק, כאשר הסנקציה על הפרת חובה זו נקבעה בסעיף 14, אולם העבירה של מניעת הדיווח נקבעה בסעיף 3(ב) לחוק.

הבחירה באכיפה אזרחית-מנהלית או באכיפה פלילית כנגד התאגיד הבנקאי ועובדיו


בחינת חוק איסור הלבנת הון מעלה כי קיימים בו שני מסלולים שונים –

למסלול הראשון פן מעין אזרחי-מנהלי. מסלול זה דן בהפרת חובת הדיווח הקבועה בסעיף 7 לחוק. מאחר שמסלול זה הינו בגין אי-דיווח, אזי הסנקציה יכולה להיות מוטלת אך על מי שחייב בדיווח. מסלול זה נקבע בסעיף 14(א) לחוק הקובע כי על אדם אשר לא דיווח כדין יכולה הוועדה להטיל עיצום כספי.

הוראה זו אינה חלה על עובדו של התאגיד הבנקאי אלא מכוונת כלפי פרטים המחוייבים בדיווח, כדוגמת סוכני ביטוח, מנהלי תיקים וכדו’. המשכו של הסעיף קובע כי כאשר אדם הינו עובדו של תאגיד, יוטל העיצום על התאגיד. משמע ישנו פטור גורף לעובדי התאגיד הבנקאי מאחריות לאי-דיווח של הבנק.

עוד יצויין כי החלטת הוועדה להטלת עיצומים, ניתנת לערעור בזכות על פי סעיף 20 לחוק.

המסלול השני הינו המסלול הפלילי – מסלול זה אינו בגין הפרת חובת דיווח אלא בגין מניעת דיווחים (גרימת אי-דיווח) על פי סעיפים 7 או 9. מסלול זה נקבע בסעיף 3(ב) לחוק הקובע כי “העושה פעולה” או “המוסר מידע כוזב” במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח שגוי, עובר עבירה.

חובת הדיווח מפוצלת לשניים  הדיווח האובייקטיבי והדיווח הסובייקטיבי. הוראות מפורטות באשר להיקף הדיווחים ודרך ביצוע הדיווחים לרשות המוסמכת נקבעו בפרק ג’ לצו הבנקאי (סעיפים 8 עד 13):

על התאגיד הבנקאי הוטלה בסעיף 8 לצו חובת דיווח לפי גודל הפעולה, בהתאם למאפיינים מסוימים כגון סוג הפעולה, מקורה ויעדה.

סעיף 9 לצו מטיל על התאגיד הבנקאי את החובה לדווח לרשות המוסמכת דיווחים נוספים על פעולות של מקבל השירות, שלאור המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, נחזות בעיניו כבלתי רגילות, אשר הפעולות הנוגעות למקרה דנן נמנו לעיל.

נושא זה הינו בעל משמעות רבה, כפי שיפורט להלן, ואף נקבע כי מאחר שהוראת החוק עמומה, בצירוף קביעת חובה שאינה מוחלטת אלא תלויית שיקול דעתו של הבנקאי, חלה חובה לצמצם את היקף האכיפה הפלילית בגין העבירה.

חובת דיווח על-פי חוק ניירות ערך

ניתן ללמד על חובת דיווח מתחום אחר, אך קרוב, והוא הוראות חוק ניירות ערך תשכ”ח- 1968 ,העוסקות בחובות הדיווח, אם כי מטרותיו שונות.

נקודת המוצא לעניין חובת הדיווח של תאגידים שמניותיהם מוצעות לציבור או נסחרות בבורסה, קבועה בסעיף 36(א) לחוק ניירות ערך, אשר קובע:
“תאגיד שניירות ערך שלו הוצעו לציבור על פי תשקיף חייב להגיש לרשות דו”חות או הודעות לפי פרק זה כל עוד ניירות הערך שלו נמצאים בידי הציבור; תאגיד שניירות ערך שלו נסחרים בבורסה או רשומים בה למסחר חייב להגיש דו”חות או הודעות לפי פרק זה לרשות ולבורסה.”

הוראות תקנות ניירות ערך (דו”חות תקופתיים ומיידיים), תש”ל-1970, כוללות הוראות מפורטות בדבר האירועים המחייבים דיווח, מתכונתם של הדיווחים, הפרטים שייכללו בדיווחים ומועדי הגשתם.

תקנה 36(א) קובעת:

“בדוח יובאו פרטים בדבר כל אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית ואשר יש להם או עשויה להיות להם השפעה מהותית על התאגיד, וכן בדבר כל אירוע או עניין שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד.”

אלעד רן, עורך דין ניירות ערך מומחה, מסביר : סעיף 53(ג)(8) לחוק ניירות ערך קובע סנקציה עונשית כספית לגבי תאגיד שלא קיים את הוראות סעיף 36 לחוק או התקנות שהותקנו לפיו. בנוסף, מונה חוק ניירות ערך מספר הוראות, שבצידן סנקציות פליליות לגבי ביצוע עבירות מתחום הדיווח.

הסיבה לכך ברורה: לב ליבו של חוק ניירות ערך הוא עקרון הגילוי הנאות, אשר מטרתו להבטיח שוק הון יעיל, על-ידי חשיפת כל אינפורמציה שהיא רלבנטית למשקיע הסביר כפי שפורט בהרחבה בפסקי הדין ע”א 5320/90 א.צ. ברנוביץ’ נכסים נ’ רשות ניירות ערך, פ”ד מו(2) 818; וכן ב- ע”א 218/96 ישקר בע”מ נ’ חברת השקעות דיסקונט בע”מ).

בדומה למצב בחוק איסור הלבנת הון, חובת הדיווח והגילוי שחב בה תאגיד מוגדרת, כאמור, בתקנה 36(א) לתקנות, בה נקבעו חיוב בגילוי ודיווח של אירוע או עניין המתרחש בתאגיד, החורג מעסקיו הרגילים בשל טיבן, היקפן או תוצאתן האפשרית, והוא עלול להשפיע באופן מהותי על התאגיד.

אף מכוח חוק ניירות ערך כן הותקנו תקנות הקובעות את אופן החתימה על הדו”חות, הכללת פרטים בדרך של הפניה, והצורך לצרף בנסיבות מסוימות חוות דעת, דו”ח או אישור.

חובת הזיהוי

מלבד חובת הדיווח, חלות על התאגיד הבנקאי חובות נוספות, הראשונה שבהן הינה חובת זיהוי הלקוח (סעיף 7(א)(1) לחוק). לשם קיומה של חובה זו מטיל הצו הבנקאי על התאגיד הבנקאי חובות זיהוי שונות, נוסף על המפורט בחוק, באשר לחשבונות המנוהלים על ידו, בעלי החשבון, בעלי השליטה, נהנים בחשבון וכל מי שנכלל בהגדרות החוק והצו הבנקאי.

הצו הבנקאי מגדיר את המונחים הנחוצים לענייננו כדלקמן:

ה. ‘בעל חשבון’ – מי שרשום בתאגיד בנקאי כבעל חשבון;
ו. ‘נהנה’ – ‘אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכיוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין”. (שם, סעיף 1).

סעיף 4 לצו הבנקאי קובע את חובת ההצהרה על נהנה ועל בעל שליטה בחשבון.

האחראי למימוש החובות על פי סעיף 7 לחוק

חובה נוספת המוטלת על התאגיד הבנקאי הינה החובה הקבועה בסעיף 8 לחוק, המורה לתאגיד הבנקאי למנות אחראי לקיומן של החובות המוטלות על התאגיד בסעיף 7 לחוק. מסעיף 8 עולה אפוא, כי על התאגיד הבנקאי למנות אדם מיוחד אשר הוא “אחראי” למילוי החובות המפורטות בחוק ובצו הבנקאי.

חובותיו של ‘האחראי’ לא נותרו כעניין ערטילאי. ביום 6.3.02 נכנסו לתוקפן תקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר המידע), התשס”ב – 2002).

תקנה 4(א)(2) לתקנות הדיווח קובעת:
“דיווח על פעולה בלתי רגילה יועבר לרשות המוסמכת סמוך, ככל האפשר בנסיבות העניין, לאחר עשיית הפעולה או רישומה, לפי הענין.”

תקנות אלו קובעות אף מי הוא הגורם עליו מוטלת העברת הדיווחים של המוסד הפיננסי אל המאגר. בסעיף ההגדרות נקבע:
“אחראי” – כמשמעותו בסעיף 8 לחוק, או מי שהוא הסמיכו לכך, והודעה על הסמכתו נמסרה לראש הרשות;

האחראי הינו זה אשר מהווה את חוליית הקשר שבין הרשות לבין המוסד הפיננסי. בסעיף 3 נקבע מבנה הדיווח, ובאשר לדוח המשלים נקבע בסעיף קטן 3(א)(3) לתקנות הדיווח, כך:
“דיווח משלים יימסר לפי דרישת ראש הרשות מן האחראי; הדיווח ייערך כפי שיורה ראש הרשות בכל דרישה כאמור.” 

וכך בסעיף 3(ב) לתקנות הדיווח:
“דיווח לפי תקנת משנה (א) יהיה חתום בידי האחראי; הועבר בקובץ ממוחשב, יישא הדיווח קוד מיוחד לזיהוי הגוף המדווח, שיימסר לו מראש בידי ראש הרשות.”.

סעיף 4 לתקנות הדיווח קובע כי:
“(א) מועדי הדיווח ייקבעו בידי ראש הרשות לפי אלה
(3) דיווח משלים יועבר לרשות המוסמכת סמוך, ככל האפשר בנסיבות הענין, לאחר המועד שהאחראי קיבל את דרישת ראש הרשות.“.

הוראות אלו ממחישות את האחריות המוטלת על מי שמונה להיות האחראי בתאגיד הבנקאי וכן מבהירות את דרך ביצוע תפקידו

אחריות התאגיד הבנקאי ונושאי המשרה בו – סוף דבר

האישום בהלבנת הון מופנה כלפי מלביני ההון עצמם כרובד הראשון, וכלפי מפקידי הכספים אצל התאגיד הבנקאי, דהיינו נותני שירותי המטבע, ברובד השני. ואילו לגבי התאגיד הבנקאי, הנמצא ברובד השלישי, נגדו יינקטו הליכי עיצום כספי, בהתאם לחומרת אי הדיווח או סוגה, כמפורט הן בסעיף 7 לחוק והן במדרג שבתוספת לצו הבנקאי.

אם גילה המחוקק דעתו כי העבירה הקבועה בסעיף 3(ב) הינה עבירה חמורה ביותר השווה בערכה לעבירת הלבנת ההון (סעיף 3(א) לחוק), לפגיעה בביטחון המדינה (סעיף 112(ב) לחוק העונשין), מסירת מידע לאויב (סעיף 111 לחוק העונשין), עבירת הסרסרות בנסיבות מחמירות (סעיף 203 לחוק העונשין), עבירת החטיפה (סעיף 369 לחוק העונשין) ועוד.

לאור עקרון ההלימה, הרי לא סביר להעמיד כל אדם “אשר יהא”, ובוודאי פקיד הבנק אשר בידו שיקול הדעת לבחון האם מדובר בפעולה בלתי רגילה אם לאו, בסכנת הרשעה בעבירה זו שעונש של 10 שנות מאסר בצידה. לאור עמימות הוראת החוק, מביא אפוא עקרון הסבירות, אף הוא, למסקנה כי עבירת מניעת הדיווח יועדה לגורמים השייכים למעגל האמצעי או לגורמים חיצוניים למערכת הבנקאית הבאים בשעריה במטרה למנוע ממנה לקיים את חובותיה.

כפי שפורט בהרחבה, לשונה של הוראת החוק בעניין עבירת מניעת הדיווח (סעיף 3(ב) לחוק) הינה עמומה, וקביעה כי מדובר בפעולה בלתי רגילה הינה קביעה שבשיקול דעת, זאת בניגוד ליתר הוראות החוק אשר פורטו בהרחבה, בין בחוק ובין בתקנות ובצווים אשר נתקנו על פיו.

בהינתן שהוראת החוק עמומה היא, בבוא בית המשפט להחיל הוראת דין פלילי במקרה שנדון לפניו, יבחן הוא אותה לאור עקרון החוקיות. במקרה כגון זה תבחן הוראת החוק לאור תכליתה, ובין היתר תיבחן לאור סעיף 34כא לחוק העונשין ולאור עקרון ההלימה וסבירותה של הוראת החוק. לאור האמור קובע בית המשפט המחוזי כדלקמן – 

במקרה דנן, כפי שדנתי לעיל בהרחבה, דעתי היא כי עמימותה של עבירת מניעת הדיווח, הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק, יחד עם היות בדיווח הסובייקטיבי עניין שבשיקול דעת, מביאה למסקנה כי אין להחילה על כל אדם ויש לקבוע כי היא אינה חלה על התאגיד הבנקאי או על פקידי התאגיד הבנקאי.

עורכי דין פלילי לייצוג תאגידים בנקאיים ונותני שירותי מטבע בעבירות הלבנת הון

שאול-רן ושות’ הוא משרד עורכי דין מוכר בעולם המשפט הישראלי, מייצג בעקביות דמויות מפתח ואנשי ציבור, פוליטיקאים, יועצים, אנשי צבא, בעלי חברות ובכירים. עורכי הדין בפירמה יוצאי הפרקליטות והתביעה המשטרתית, וכן יועצים משפטיים לשעבר ברשות המיסים.

עורך דין אלעד רן, שותף מנהל במשרד שאול-רן ושות’ עורך דין בעל מומחיות וניסיון בעבירות צווארון לבן והלבנת הון. משרדנו נלחם למזער את היקף הפגיעה הכלכלית של לקוחות המשרד, חברות ופרטיים, חשודים ונאשמים, בהליכים פליליים ומנהלייים.

נסיוננו מלמד, כי ניהול נכון של ההליכים מול הרגולטור בתחום הלבנת ההון ובניית אסטרטגיה באמצעות עורך דין פלילי מומחה ומנוסה תפחית את עוצמת הפגיעה הכלכלית לאין שיעור. לקבלת ייעוץ מיידי מעורך דין פלילי מומחה ניתן לפנות למשרדנו בכל עת, במספר 03-7773333.

חייג עכשיו