מאמרים

  • home
  • מאמרים
  • פלילי
  • בית המשפט המחוזי : אי מתן זכות להיוועץ בעורך דין הובילה לשחרורו של עצור

בית המשפט המחוזי : אי מתן זכות להיוועץ בעורך דין הובילה לשחרורו של עצור

עו"ד אלעד רן   |   לייעוץ אישי 03-7773333

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה ערר שהוגש לו וקבע, כי למרות קיומן של ראיות של ממש לביצוע עבירות פליליות (הנאשם הודה בחקירתו כי ביצע את העבירות) לאחר שהוגש כתב אישום כנגדו, יש לשחרר את הנאשם ממעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט מתח ביקורת חריפה וחמורה על התנהלות המשטרה והיחידה החוקרת אשר פגעה באופן ממשי בזכות ההיוועצות של הנאשם במהלך חקירתו, בכך שלא איפשרו לנאשם להיוועץ בעורך דין פליליבעקבות פגיעה זו הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של הנאשם ממעצר.

ייעוץ לפני חקירה פסיקה

כתב האישום החמור מייחס לנאשם (נעדר עבר פלילי) עבירות של הפרעה לשוטר, התפרצות למגורים, החזקת מכשירי פריצה, קשירת קשר לעשות פשע, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון גניבת רכב, גניבה והפרעה לשוטר – יחד עם שניים אחרים.

הנאשם נתפס לאחר שברח מהשוטרים, רק לאחר מרדף משטרתי.

היחידה החוקרת פגעה באופן משמעותי בזכות ההיוועצות וחרף בקשתו החוזרת להיוועץ בעורך דין פלילי, לא איפשרו לו זאת וניסו להניאו ממימוש הזכות.

לנוכח דחיפות העניין הסנגור אף תימלל בעצמו את החלק הרלוונטי בחקירת הנאשם, על מנת להמחיש לבית המשפט השלום את עצמת הפגיעה.

המדינה, בתגובה, תימללה את החקירה אך השמיטה מן התימלול חלקים רלוונטים – לקראת הדיון בבית המשפט המחוזי תומללה גם החקירה השניה, באופן שהדגים פער ניכר בין החקירה המודפסת לזו שתועדה בפועל.

בית משפט השלום, קיבל את הטענה לפגיעה בזכות ההיוועצות של הנאשם, מתח ביקורת על היחידה החוקרת אשר פגעה באופן משמעותי בזכות ההיוועצות, אך קבע, כי באיזון האינטרסים ובהתחשב בעובדה שהנאשם חזר על גרסתו המפלילה גם בחקירה השניה, מספר ימים לאחר מכן ולאחר שנועץ בסנגור, הרי שמשקל הפגיעה קטן, והאינטרס הציבורי גובר. מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי, קיבל את הערר וקבע באופן ברור ונוקב כי מדובר בפגיעה בוטה וקשה שאין לקבלה, ואשר מטה את נקודת האיזון לעבר שחרורו ממעצר.

מפאת חשיבותם הרבה של הדברים שקבע בית המשפט המחוזי על הפגיעה בזכות ההיוועצות יובאו הדברים במלואם:

“לאור כל המפורט לעיל, לא הייתי מוצא מקום להתערב בהחלטתו של ביהמ”ש קמא, אלמלא עיינתי בתמליל של חקירתו הראשונה של העורר. מדובר בתמליל אשר מתאר תופעה, אשר בימ”ש זה היה רוצה להאמין כי אינה מאפיינת את פעילות משטרת ישראל. מדובר בתמליל אשר מגלם בצורה בוטה ביותר הפרה קשה וחסרת כל הצדקה של זכות ההיוועצות. ראוי יהיה לפרט מעט על מנת להבין את עוצמת הפגיעה. כבר בעמוד השני לתמליל נשאל העורר על ידי החוקר האם הוא מעוניין להיוועץ עם עו”ד לפני החקירה ומשיב בחיוב. אף על פי כן ממשיך החוקר בחקירה ואף מבהיר לו בשורות האחרונות כי הוא מעניק לו הזדמנות אחת לספר את כל הידוע לו באופן גלוי מבלי לשקר. על אף שהעורר ביקש כזכור להיוועץ בסניגור לפני חקירתו, שואל אותו החוקר מתי נכנס לישראל, מה עשה והעורר מתחיל להשיב. החוקר מעלה פעם נוספת את סוגיית ההיוועצות והעורר שב ומבהיר כי ברצונו להיוועץ בסניגור, והוא מעוניין לשוחח עם סניגור ציבורי. החוקר שואל אותו, בניגוד למצופה ממנו האם הוא מעוניין לדבר עם הסניגור לפני או אחרי החקירה ואף מציע לו לספר קודם מה קרה ורק לאחר מכן להיוועץ והנחקר מבהיר כי הוא מבקש לדבר עם עוה”ד כעת לפני החקירה. בעקבות זאת…לאחר השיחה מודיע לעורר כי הסניגור יחזור אליו בעוד כמה דקות, ועל רצונו המפורש של העורר להיוועץ בעו”ד עובר לחקירה מציע לו החוקר פעם נוספת להתחיל בחקירה עוד בטרם ישוחח עם עוה”ד. העורר מבהיר כי הוא רוצה לשוחח עם הסניגור עוד טרם החקירה, ובכל זאת מנסה החוקר לשכנע אותו להתחיל בחקירה ולשוחח עם הסניגור לאחר שזה יתקשר. כאשר מבין החוקר כי העורר עומד על זכות ההיוועצות הוא מטיח בו כי הוא אינו אדם תמים וכי אילו היה חף מפשע לא היה עומד על זכות ההיוועצות. מדובר בהתנהלות שחותרת באופן חמור ובאופן מפגיע תחת זכות ההיוועצות שהינה זכות חוקתית בעלת מעמד מרכזי בשמירה על זכויות חשודים ונחקרים והתנהלותו של החוקר במקרה זה קשה ופוגענית באופן מיוחד.

לצד מסקנות אלה, אשר אף ביהמ”ש קמא היה שותף להן וציין בסעיף 17 להחלטתו את התנהלות החוקר כמצערת ומטרידה, נשאלת השאלה האם ואיזה משקל יש לייחס להתנהלות זו בשלב המעצר.

בהקשר זה הפנה הסניגור להחלטת ביהמ”ש העליון בבש”פ 9220/12 פרץ נ’ מ”י, שם קבעה כב’ השופטת ארבל בפסקה 9, כי לפגיעה בזכות ההיוועצות צריך שתהא נפקות גם בשלב המעצר.

ביהמ”ש ציין שם כי המשך מעצרו של העצור שזכויותיו הבסיסיות נפגעו עלולה לפגוע בלגיטימיות של הליך המעצר, בטוהר ההליך הפלילי ובאמון הציבור – כמצוטט כך – 

“פגיעה קשה ומשמעותית בזכויותיו של העצור עשויה לשמוט את הצידוק המוסרי מתחת להמשך מעצרו. הרציונלים של הרתעת המשטרה, שמירה על זכויותיו החוקתיות של הפרט וההגנה על טוהר ההליך השיפוטי יכולים להוביל לשחרורם של חשודים ונאשמים בשל פגם שנפל בהליך מעצרם”

לצד דברים נכוחים אלה הבהיר ביהמ”ש העליון את המובן מאליו, ולפיו אין מדובר בערך מוחלט ויש צורך בכל מקרה ומקרה לאזן בין הפגיעה בזכויות החשוד בשים לב למהותה, לחומרתה ולמשמעויותיה לבין האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של חשוד בשים לב לאופי החשדות, לפגיעה הפוטנציאלית בשלום הציבור ולשאר השיקולים הרלבנטיים.

ביהמ”ש קמא היה ער להלכה זו וכאשר ביצע את האיזון בחן את מכלול חומרי החקירה. במסגרת זו עיין בהודעתו השניה של העורר, אשר נגבתה לאחר ששוחח עם בא כוחו ונפגש עמו, כלומר לאחר שניתנה לו זכות ההיוועצות.

ביהמ”ש קמא ציין, כי בהודעה זו חזר העורר ואישר את תוכן דבריו מהודעתו הראשונה הגם שבאופן לקוני. על רקע זה סבר ביהמ”ש קמא כי ניטל במידת מה העוקץ מטענת הפגיעה בזכות ההיוועצות והשלכותיה להודאת המשיב  במיוחס לו.

אכן דומה כי בהיבט הראייתי עצם קיומה של אותה הודאה נוספת במסגרת החקירה השניה, לצד כלל הראיות בהליך זה, מובילה אל המסקנה, אשר לא היתה שנויה במחלוקת, לפיה קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לביסוס המעשים והעבירות המיוחסים לעורר.

יחד עם זאת אין בהחלטת ביהמ”ש קמא משום מתן משקל לעצם הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של העורר ובטוהר ההליך.

בנושא זה אני סבור כי נקודת האיזון שונה מזו שבה בחר ביהמ”ש קמא. מדובר כאמור לטעמי בפגיעה קשה ובוטה בזכויותיו של העורר. המסר לרשויות החקירה חייב להיות חד וברור במקרים מעין אלה.

מנגד קיימות במקרה זה עילות מעצר בגין חשש להימלטות ומסוכנות, אך אין מדובר בעילות בעוצמה גבוהה. מדובר בבחור צעיר כבן 28 אשר אין לחובתו הרשעות קודמות כלשהן.

את החשש להימלטות ניתן לאיין באמצעות ערבויות משמעותיות. אינני מקל ראש במסוכנות הנשקפת מהמעשים, אך בשים לב לעבר הנקי אני סבור כי באיזון שבין עילה זו לבין הפגיעה הקשה בזכויותיו של העורר, גוברת במקרה זה אותה פגיעה ומחייבת שחרורו ממעצר.

אזכיר בשולי הדברים, כי דומה שבמקרה זה יתנהל הליך לגבי קבילות ההודעות, ואין מדובר  בהליך קצר מועד בדומה לתיקים אחרים מסוג זה.

לאור כל האמור לעיל, בית המשפט המחוזי מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר בכפוף להפקדה כספית, לחתימה על התחייבות עצמית ועל שתי ערבויות צד ג’.

עורך דין אלעד רן, שותף מייסד בפירמת עורכי הדין שאול-רן ושות’, יוצא רשויות התביעה של מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז ותביעות תל אביב, עורך דין פלילי המייצג לקוחות בעבירות צווארון לבן, בעל השכלה משפטית וחשבונאית – מייצג חשודים ונאשמים.

במשרדנו עורכי דין פליליים בעלי שנות ניסיון רבות, המעניקים ייעוץ וליווי משפטי הן בהליכי חקירה והן בבתי המשפט, הכל תוך הקפדה על ייצוג משפטי ברמה הגבוהה ביותר, תוך לחימה עיקשת על זכויות לקוחותינו.

אם זומנת לחקירה במשטרה, ברשות המיסים או בכל רשות אכיפה – הגן על זכויותיך, פנה בהקדם לייעוץ מעורך דין פלילי. לפניה למשרדנו 03-7773333.

חייג עכשיו